הון עצמי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הון עצמי הוא מונח חשבונאי המייצג שווי של החברה בהתאם למאזן שלה. הון עצמי מוגדר כהפרש בין הנכסים של החברה לבין ההתחייבויות שלה. אם הנכסים עולים על ההתחייבויות ההון העצמי חיובי. אם המצב הפוך ההון העצמי הוא שלילי ונקרא גרעון הוני, אשר עלול להתבטא בפשיטת רגל. במדינות מסוימות אין אפשרות חוקית לחברה להימצא בגרעון כזה ואם החברה מגיעה למצב כזה היא מוכרזת כפושטת רגל.
ההון העצמי ההתחלתי בחברה נוצר מההשקעה של הבעלים בחברה בע"מ. ההשקעה הבסיסית יכולה להיות בנכסים מכל הסוגים ובתמורה מייסדי החברה או המצטרפים אליהם מקבלים מניות רגילות. יש גם מניות מסוגים אחרים, כל סוג עם התכונות שלו: מניות מבוכרות, מניות בכורה, מניות יסוד ועוד.
אל ההון העצמי ההתחלתי של חברה מתווסף או נגרע מדי פרסום דוחותיה הכספיים סך הרווח או ההפסד שלה לתקופה. כן מתווסף להון העצמי כל גיוס הון נוסף של החברה שאינו חוב - כגון גיוס הון תמורת הנפקת מניות, אופציות, והמרה של אגרות חוב המירות שהנפיקה חברה למניות (פעולה שמקטינה את החוב של החברה ומגדילה את ההון העצמי שלה מבלי לייצר לה רווח חשבונאי). מנגד קניה עצמית של מניות על ידי החברה מקטינה את הונה העצמי. בשנת המיתון הקשה של 2002 בנקים נסחרו מתחת להונם העצמי. צדיק בינו רכש את הבנק הבינלאומי בשליש מהונו העצמי.
