דן אבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דן אבן
נולד	1912, גרמניה
עלה לישראל	1934
נפטר	1975, ישראל
השתייכות	ההגנה צבא הגנה לישראל
תקופת שירות	1934 - 1948
דרגה	אלוף
תפקידים צבאיים	סגן ראש אגף התכנון ב"הגנה", מפקד חטיבת אלכסנדרוני
מלחמות וקרבות	המרד הערבי הגדול, מלחמת השחרור
תפקידים אזרחיים	בכיר בחברת החשמל

דן אבן (1912 - 1975). אלוף בצה"ל, מפקד חזית המרכז במלחמת העצמאות.

דן אבן נולד בגרמניה בשנת 1912 כדן אפשטיין. עלה לארץ ישראל בשנת 1934 והצטרף לקיבוץ גבעת חיים ולארגון "ההגנה". שירת כסמל במשטרת היישובים העבריים. למרות דרגתו הנמוכה היה למעשה מפקד האזור (מא"ז) ולאחר מכן סגן מפקד הגוש של עמק חפר.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי, אך שוחרר מהשירות בדרגת רב סרן לאחר שנפצע. בשובו לארץ ישראל נתמנה לסגנו של יוחנן רטנר ראש אגף התכנון של "ההגנה" (לימים אלוף בצה"ל). לאחר מכן השתחרר מן השירות והחל לעבוד בחברת החשמל בחיפה.

בקיץ 1947, בימי המאבק ולקראת ההכרעות הגורליות שעמדו בפתח, חזר לשרת במטה "ההגנה". דוד בן-גוריון, שראה באבן כאיש אמונו, רצה למנותו כרמטכ"ל "ההגנה", אך הדבר לא נסתייע.

באוקטובר 1947, בהתקרב החלטת החלוקה, סייע אבן בהקמת שלוש חטיבות של "ההגנה", מתוך שש החטיבות שהעמידה "ההגנה" לרשות צה"ל עם הכרזת העצמאות. אחת מאותן חטיבות היא חטיבת אלכסנדרוני (חטיבה 3) שהופקדה על הגנת מרכז הארץ - חזית התיכון, שכללה את אזור חדרה, עמק חפר, השרון הצפוני והדרומי וחלק מבקעת אונו. החטיבה הוקמה ב-1 בדצמבר 1947, ודן אבן היה למפקדה. עם הכרזת המדינה הפכה אלכסנדרוני לחטיבה בצה"ל.

חזית המרכז הייתה קשה במיוחד; צבא ההצלה של פאוזי אל קאוקג'י והלגיון הערבי שאפו לבתר את המדינה לשניים, ולנתק את חיפה מתל אביב. המקום המתאים ביותר למימוש כוונה זו היה אזור השרון, שבו הפרידה רצועה של 15 קילומטר בלבד בין קווי האויב לחוף הים. ברצועה זו ניצבה חטיבת אלכסנדרוני בפיקודו של אבן, על ארבעת גדודיה. עד 15 במאי 1948 החזיקה החטיבה מעמד מכיוון שלחמה בכנופיות בלתי סדירות ובלתי מאומנות. לאחר מועד זה הצטרף צבא עיראק לחזית המרכז. לצבא העיראקי היו שיריונים, ולחטיבת אלכסנדרוני לא היה אף נשק נ"ט. העיראקים ניסו לתקוע טריז בלב השרון, ורדיו עיראק הזדרז להודיע על כיבוש נתניה. נתניה לא נכבשה, המדינה לא בותרה לשניים במרכזה, וכביש תל אביב חיפה טוהר כולו מכוחות האויב. הכל הודות ללחימתה של חטיבת אלכסנדרוני.

החטיבה נקראה גם לסייע לכוחות אחרים בקרב על לטרון ודן אבן שלח את אחד מגדודי החטיבה לקרב הקשה והעקוב מדם.

ב-20 ביוני 1948, בעת שספינת הנשק של אצ"ל, "אלטלנה", עגנה מול כפר ויתקין, חטיבת אלכסנדרוני קיבלה פקודה לעצור את פריקת הספינה, לכתר את כפר ויתקין, ולהחרים את ציוד האוניה. עם השלמת פקודת הכיתור שלח דן אבן אולטימטום מטעם משרד הביטחון למנחם בגין, ובו דרישה למסירת האונייה על תכולתה לרשות צה"ל. את התשובה נדרש בגין לתת תוך 10 דקות (כדי שלא יוכל להתלבט). בגין לא רצה להיענות לאולטימטום הדחוק, אבן נפגע מכך והחלו חילופי-אש, שבהם מצאו את מותם שישה אנשי אצ"ל ושני חיילי צה"ל. הקרב נפסק בעקבות מגעים בין סגנו של בגין, יעקב מרידור, לבין אבן, ביוזמת חברי כפר ויתקין, מגעים שבהם נקבעה הפסקת אש, על-פיה הועבר הנשק שעל החוף לידי צה"ל, אך הספינה הפליגה לחוף תל אביב.

עם התקרב מלחמת העצמאות לסיומה השתתפה החטיבה בחזית הדרום במצור על כיס פאלוג'ה. החטיבה ספגה אבידות רבות בקרב על עיראק אל-מנשיה. לקראת סוף המלחמה השתתפה החטיבה במבצע חורב לשחרור הנגב, ובמבצע עובדה כבשה את עין גדי.

בשלהי שנת 1948 נאלץ לעזוב את הפיקוד על החטיבה עקב מצב בריאותו ויצא לחופשת מחלה, ממנה לא שב והשתחרר מצה"ל בדרגת אלוף. בחייו האזרחיים חזר לעבוד בחברת החשמל ומילא בה תפקיד של מנהל אדמינסטרטיבי. בשנים 1962 - 1967 כיהן כמנהל רשות שדות התעופה.

דן אבן נפטר בשנת 1975 והוא בן 63 שנים.