כף בוז'אדור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: לשכתב ולהגיה. כתוב בסגנון מדריך טכני של מועדון שייט מפרשיות. אין מידע מהיכן בא ז'יל איאנש, לאן היו מועדות פניו ומה ההקשר ההיסטורי של הכף. מאידך, מוזכרים פה סינים, פולינזים ויקינגים וקניה. ובעיקר - היכן נמצאת כף בוז'אדור ?. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ב-1434 ג'יל איאנס היה לאדם הראשון אשר הקיף את כף בוז'אדור.

תוכן עניינים 1 רקע 2 נתונים גאוגרפיים 3 טכניקת הניווט החדשנית של איאנס ומציאת נתיב שייט מסביב לכף 4 לקריאה נוספת

[עריכה] רקע

האוקיינוס האטלנטי התיכון והאוקיינוס האטלנטי הדרומי היו האחרונים שבהם החלו לשוט. הפולינזים, במקור מדרום מזרח אסיה, עברו אלפי קילומטרים באוקיינוס השקט והתיישבו מאיי שלמה במרכז האוייקנוס השקט ועד לאי מדגסקאר במערב האוקיינוס ההודי. הסינים הגיעו עד לחוף המזרחי של אפריקה בסביבות קניה (אך גם הסינים וגם הפולינזים לא עברו את מיצרי מוזמביק לכיוון הקצה הדרומי של אפריקה והאוקיינוס האלטנטי). הויקינגים לעומת זאת הגיעו לגרינלנד ולקצה המזרחי של אמריקה הצפונית. מלחים פחות הרפתקנים הקפידו לשמור על מרחק קטן מהחוף, כאשר נעו כמו סרטנים לאורך חופי האוקיינוסים. בסגנון שיט זה ספינות צלחו את חופי צפון אירופה, מזרח אפריקה, ודרום מזרח אסיה מבלי להיות יותר מיום אחד בלי לראות אדמה.

אף קבוצה של מלחים לא חצתה את מרכז האוקיינוס האלטנטי וחזרה למרות 3,000 שנה של שיט מסביב לים התיכון ולמרות ההצלחה של הויקינגים צפונה יותר. הפיניקים ניסו לחצות את המכשול, כאשר גם הם וגם היוונים והרומאים נכשלו. כך גם כל הערבים והאירופאים שניסו אחריהם.

השמועות על קושי החצייה נפוצו בכל ברחבי אירופה. כולם הבינו שלא ניתן לחצות את הכף דרומה. כל זה השתנה בתחילת המאה ה-15.

[עריכה] נתונים גאוגרפיים

קו החוף של כף בוז'אדור לא נראה כאתגר גדול מבחינת שייט סביבו. הכף לא בולטת עמוק לאוקיינוס, כפות לדרומה הרבה יותר בולטות. אך הרוחות וזרמי האוקיינוס באזור הם הגורמים שהכשילו את השייטים עד אותה תקופה. הרוחות מגיעות מפנים היבשת ונושבות בחוזקה בכיוון מערב מעל לכף וממשיכות דרומית לאיים הקנריים ועד לברזיל. זרמי האוויר מכריחים כל ספינה אשר יעדה לשוט דרומה, לשוט במקום זאת מערבה. חמור מכך הרוחות סוחפות איתן חול ממדבר סהרה עמוק לתוך האוקיינוס ומונעות בכך מעבר בקרבת החוף.

בנוסף המים בקרבת הכף הינם רדודים לאורך 30 מיילים ימיים. כל הגורמים הללו הכריחו את הספינות לשוט מבלי לראות את החוף.

במרחק כזה מן החוף בעת ניווט באוקיינוס חובה להתחשב בגורם נוסף - זרמי הים.

[עריכה] טכניקת הניווט החדשנית של איאנס ומציאת נתיב שייט מסביב לכף

עד לתחילת המאה ה-15 טכניקות הניווט הימי התפתחו מאוד. מפות לניווט ימי פותחו בים התיכון ומצפן לניווט פותח על ידי הסינים. אך אלה לא יכלו לעזור לאיאנס להתגבר על זרמי הים החזקים והבלתי נראים. על מנת למדוד מרחק ימאים היו מוכרחים להשתמש בשיטת הניווט המשוער (Dead reckoning) הבלתי מדויקת, שכללה מדידת מהירות הספינה באמצעות מד דרך ימי וחישוב מקורב של הדרך שהיא עברה. אך שיטה זאת התעלמה מרוחות וזרמים. כל זמן השייט, איאנס היה צריך לנווט את הספינה תוך כדי התחשבות בסטיה מהמסלול שהזרמים גרמו לו, אחרת היה נסחף מערבה מדי. שייט בכיוון הפוך לזרם לא פשוט כלל, בהתחשב במהירות הגדולה של הזרם.

תחילה, איאנס היה חייב למדוד את מהירות הזרם, על מנת לדייק בחישוב של כמות הסטייה הנגדית שהיה עליו לעשות כדי לפצות על הסטייה שנגרמה על ידי הזרם. כנראה שאיאנס הבין שעל מנת למצוא את נתיב השייט שלו היה עליו להשתמש במשולש זרם (current triangle), אשר בעזרת שימוש בטריגונמטריה מגלה לך את נתיב השייט שעליך להשתמש בו. איאנס גילה שעליו לשוט צפונה יותר ממסלו שייט שלא היה מתחשב בזרם, וכך הצליח לשוט מסביב לכף, עלה על החוף ולקח משם מזכרת בצורת צמח מקומי.

[עריכה] לקריאה נוספת

• Erik Seeman , The Atlantic in World History : 1500-2000 , Prentice Hall, 2007.