דין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דין הוא כינוי לכלל הנורמות המשפטיות החלות במערכת משפטית מסוימת, או לגבי שאלה משפטית מסוימת. כך, למשל "הדין האנגלי" כולל את כלל הנורמות החוקיות החלות בתחום השיפוט של הממלכה המאוחדת, ו"הדין בשאלת הארנונה העירונית" כולל את החוקים, התקנות, הצווים פסקי הדין המהווים תקדים בנושא, והמנהג אם הוא קיים.

הגדרה מצומצמת יותר למונח "דין" בחוק הישראלי, קיימת בסעיף 1 לפקודת הפרשנות ולפיה:

"'דין' - לרבות כל אחד מאלה:

1. חיקוק;

2. אקט של הפרלמנט הבריטי או חלק ממנו, ודבר המלך - במועצה או חלק ממנו, בין שניתנו לפני תחילת תקפה של פקודה זו ובין שניתנו לאחריה, וכפי תקפם בארץ ישראל לפני הקמת המדינה או כפי תקפם במדינה;

3. צווים, תקנות, כללים, חוקי עזר, מנשרים, הוראות, הודעות וכל מסמך אחר, שניתנו מכוח "דין" כמשמעותו בפיסקה (‎2) של הגדרה זו, בין לפני תחילת תקפה של פקודה זו ובין לאחריה, ואינם בגדר חיקוקים, וכפי תקפם בארץ ישראל לפני הקמת המדינה או כפי תקפם במדינה;

4. דינים עות'מאניים, דינים דתיים בין שבכתב ובין שבעל פה, דיני המשפט המקובל ועקרוני היושר של אנגליה, כפי תקפם בארץ ישראל לפני הקמת המדינה או כפי תקפם במדינה;"

הגדרה זו היא הגדרה טכנית ומצומצמת השונה במקצת מן השימוש הנרחב יותר המקובל במילה בתאוריה המשפטית, וייעודה לפרש חיקוקים המשתמשים במילה דין, כגון סעיף 57ב לפקודת הראיות לפיו "כל דין הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראייה", כאשר הכוונה היא שאת חוקי הכנסת, למשל, אין בעל דין צריך להוכיח.