ארץ הישימון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארץ הישימון (או "ארץ השממה") היא פואמה מאת תומאס סטרנס אליוט, שראתה אור לראשונה, באנגלית, בשנת 1922.
אליוט, לצד אישים כעזרא פאונד (בשירה) ווירג'יניה וולף (בפרוזה), היה אחת הדמויות הבולטות בתחום הכתיבה המודרניסטית. "ארץ הישימון" היא מהיצירות השיריות המפורסמות והמדוברות ביותר במאה העשרים. התימות (נושאים) העיקריות שלה הן שקיעת הציוויליזציה המערבית וחוסר-התוחלת שבמאבקו של הפרט, במסגרת הציוויליזציה השוקעת, להשיב לחיים את משמעותם.
היצירה נתקבלה בתגובות מעורבות; רבים היללו אותה על העוצמה והאמינות שבהצגת הייאוש החובק-כל והמצב האנושי של ראשית המאה העשרים במערב, על כל המכוער והפתטי שבו, וכן על הטכניקה השירית החדשנית והמבריקה שנקט בה המשורר. אחרים, ביניהם פ. ל. לוקאס, סלדו מן היצירה כבר משהופיעה לראשונה, בגיליון אוקטובר של כתב-העת לענייני שירה, "קריטריון" (Criterion).
בחינת כתבי-יד מוקדמים מגלה, שהפואמה הכילה, במקור, כמעט כפליים מכמות הטקסט שהופיעה בגרסה שראתה אור, בסופו של דבר. זאת, בין השאר עקב עריכה מאסיבית של היצירה על ידי עזרא פאונד, בן-זמנו וידידו של אליוט, שהאחרון מסר את כתב-היד לעיונו. גם אליוט עצמו פסל חלקים נרחבים בשלב העריכה, וברבות הימים התפרסם גם מבחר מן הטיוטות, שהעיד יפה על היקף הקיצוץ באורך היצירה.
אליוט רומז ב"ארץ הישימון" למבחר גדול של יצירות מן העבר הקרוב והרחוק, מצטט כמה מהן, ויוצר פרפראזות על ציטטות ידועות אחרות. בין השאר, הוא מתייחס ליצירות פרי עטם של פטרוניוס, וירגיליוס, אובידיוס, אוגוסטינוס הקדוש, דנטה, שייקספיר, אדמונד ספנסר (ל-Prothalamion, ב- 3,176 ושוב ב- 183,184), ג'רארד דה נרוואל, תומאס קיד, תומאס מידלטון, ג'ון וובסטר, ג'ון מילטון, אנדרו מרוול, שארל בודלר (1,76), ריכרד וגנר (לטריסטן ואיזולדה, ב- 1,31-34 ושוב ב- 42), אוליבר גולדסמית', הרמן הסה, פול ורליין ואלדוס האקסלי. כמו כן, עושה אליוט שימוש נרחב בכתבי קודש דוגמת התנ"ך, האופנישדות ההינדיות ו"דרשת האש" של הבודהה, לצד שימוש בכתבים עיוניים אנתרופולוגיים, דוגמת "זמורת הזהב" (The Golden Bough) של ג'יימס פרייזר ו"From Ritual to Romance" של ג'סי ווסטון.
היצירה מחולקת לחמישה חלקים, והם:
- The Burial of the Dead (קבורת המתים)
- A Game of Chess (משחק שחמט)
- The Fire Sermon (דרשת האש)
- Death by Water (מוות מידי המים)
- What the Thunder Said (אשר אמר הרעם)
ליצירה צורפה ההקדשה: 'For Ezra Pound: 'il miglior fabbro, משמע: "לעזרא פאונד, האומן הטוב יותר".
כהקדמה ליצירה, ציטט אליוט מהסטיריקון של פטרוניוס: NAM Sybillam quidem Cumis ego ipse oculis meis vidi in ampulla pendere, et cum illi pueri dicerent: Στβμλλ τί Θέλεις; respondebat illa: άπσΘνειν Θελω
- ראיתי במו-עיניי את הסיבילה של קומאי (Cumae) תלויה בתוך כלובה, וכאשר אמרו לה הילדים: "סיבילה, מה רצונך?", ענתה: "רצוני למות". (כמו במקור, השאלה והתשובה כתובות יוונית והשאר - לטינית).
לטקסט נלוו גם, בהמשך לסיום הפואמה, כמה עמודים של הערות לגבי שורות וחלקים מסוימים בטקסט, בהן ניסה אליוט להבהיר מעט כמה מהדימויים, הציטוטים והארמזים הספרותיים (התייחסויות ליצירות ספרות נודעות). כמה מההערות תורמות אמנם להבנת היצירה, אך כמה מהן, יש טוענים, קשות לפיענוח עוד יותר מהמקור, ורבות מאוד הפסקאות הסתומות-משהו שלא זכו להתייחסות בהערות המשורר. את ההערות הוסיף אליוט לבקשת המוציא-לאור שלו, שביקש להאריך את הטקסט עד כמה שניתן, כדי להצדיק את הדפסת "ארץ הישימון" כספר בפני עצמו; לפיכך סבורים מלומדים לא מעטים שההערות המפורסמות נזרעו, במכוון ובזדון, ברמזים סתומים וחסרי כל משמעות, שכל מטרתם לגרום לתסכול בקרב מבקרי השירה חסרי-הישע.
היצירה הופיעה לראשונה בעברית בשנת 1938, בשם "ארץ השממה", בתרגומו של המשורר נח שטרן. בהמשך תרגמו את היצירה לעברית מנחם בן (תחת שמו המקורי, מנחם בראון) בשם "ארץ הישימון", ב 1967, ואסתר כספי בשם "ארץ השממה" ב 2001.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- The Waste Land באתר bartleby.com. כאן מובאות ההקדמה, גוף היצירה והערות המשורר, כפי שהופיעו במקור.
- Eliot reads The Waste Land - אליוט קורא את היצירה כולה (מחולק לארבעה קבצים). ההטעמות שופכות אור על משמעותן של כמה מן הפסקאות, במיוחד בכל הנוגע לנימה אירונית ולהפרדה בין דוברים שונים.
- Exploring The Waste Land - מהדורת היפר-טקסט של ארץ הישימון, הכוללת את הערות המשורר, הערות נוספות, קישורים לאתרים רלוונטיים לקריאה נוספת, ומילון-מונחים שימושי.
