רוג'רס והמרשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רוג'רס והמרשטיין היו צמד כותבי שירים אמריקאי, שהטביעו את חותמם בתולדות מחזות הזמר האמריקניים.

ריצ'רד רוג'רס (1902-1979) ואוסקר המרשטיין (1895-1960) התפרסמו בזכות מחזות הזמר המצליחים שכתבו ושהוצגו בברודוויי בשנות הארבעים והחמישים, מחזות שהיו להצלחה יוצאת דופן, ביניהם: "אוקלהומה!", "קרוסל", "דרום פסיפיק", "המלך ואני" ו"צלילי המוזיקה". השניים זכו ביחד ב-34 פרסי טוני (פרסי התיאטרון האמריקני), חמישה עשר פרסי אוסקר, שני פרסי פוליצר, שני פרסי גראמי (פרסי המוזיקה האמריקנית) ושני פרסי אמי. הם כתבו תשעה מחזות זמר וסרט מוזיקלי אחד, "לרקוד עם שחר" (באנגלית: "State Fair"). כמפיקים הביאו השניים לבמה את המחזמר "אנני אוקלי אשת לפידות". שותפותם נמשכה למעלה מעשרים שנה, עד למותו של המרשטיין ב-1960.

תוכן עניינים 1 תחילת הדרך 1.1 "אוקלהומה!" 1.2 "קרוסל" 2 המשך השותפות 2.1 "דרום פסיפיק" 2.2 "המלך ואני" 2.3 "צלילי המוזיקה" 3 קישורים חיצוניים

[עריכה] תחילת הדרך

ריצ'רד רוג'רס (בתעתיק מלא מאנגלית: רודג'רס) היה בתחילה שותפו של לורנז הארט. השניים כתבו מחזות זמר רבים ומצליחים בברודוויי. כשהארט שקע יותר ויותר בבעיית אלכוהול, פנה רוג'רס לאוסקר המרשטיין, פזמונאי יהודי, בעל קריירה מצליחה בברודוויי, על מנת שישקול עבודה משותפת איתו. השניים סיכמו ביניהם בסודיות על שותפות, הסכם שנכנס לתוקף כאשר לורנז הארט לא היה מסוגל לעבוד על הפרויקט הבא שתוכנן: המחזמר "אוקלהומה!". כשעבד עם הארט, היה רוג'רס כותב את המנגינה ולאחר מכן הארט היה כותב לה מילים; אך כשעבד עם המרשטיין היה כותב את המנגינה לאחר שהמרשטיין כתב את המילים.

[עריכה] "אוקלהומה!"

עבודתם המשותפת הראשונה של רוג'רס והמרשטיין הייתה המחזמר "אוקלהומה!" (1943), שסיפר את סיפור אהבתם של בוקר ונערה מקומית במדינת אוקלהומה בשנת 1906. למרות ש"אוקלהומה!" לא היה המחזמר הראשון שעסק בעומק רגשי וברגשות מורכבים, רוג'רס והמרשטיין הציגו טכניקות חדשות באומנות הסיפור: התמקדות באמפתיה רגשית; השימוש בחומרים חברתיים ובהיסטוריה אמריקנית, וכן השימוש בשירה ובריקוד כדי לתאר דמות או לספר סיפור. "אוקלהומה!" הופיע לראשונה במרץ 1943 תחת הכותרת "Away We Go". לפני שעבר המחזמר לברודוויי, בהמשך אותו חודש, נעשו שני שינויים במחזמר, שלאחר מכן התגלו כשינויים משמעותיים: הוחלט להוסיף למחזמר את הקטע "אוקלהומה", וההחלטה לקרוא למחזמר על שם הקטע הנוסף. במקום ללהק למחזמר בברודוויי שחקנים שיודעים לשיר, כפי שנעשה ברוב מחזות הזמר של התקופה, החליטו רוג'רס והמרשטיין ללהק זמרים שיודעים לשחק. זו הסיבה שבמחזמר המקורי לא כיכבו שחקנים ידועים לקהל הרחב. אף על פי כן, ההפקה רצה חמש שנים, והופיעה 2212 פעמים. ב-1955 המחזמר הפך לסרט מוזיקלי.

[עריכה] "קרוסל"

המחזמר "קרוסל", עבודתם השלישית של רוג'רס והמרסטיין (לאחר "אוקלהומה!" והסרט המוזיקלי "לרקוד עם שחר"), הופיע לראשונה בברודוויי באפריל 1945 ונסגר במאי 1947. גם כאן היו חידושים שנחשבו מהפכניים באותה תקופה: "קרוסל" היה אחד ממחזות הזמר הראשונים שעלילתו הייתה טראגית.

[עריכה] המשך השותפות

[עריכה] "דרום פסיפיק"

"דרום פסיפיק" מספר את סיפור אהבתם של אחות בצבא האמריקני ובעל חווה צרפתי על אי בדרום האוקיינוס השקט במהלך מלחמת העולם השנייה. המחזמר הוצג לראשונה בברודוויי באפריל 1949 והופיע במשך יותר מחמש שנים. המחזמר מבוסס על הספר "עלילות מדרום פסיפיק", שזכה בפרס פוליצר ב-1948. עבור העיבוד למחזמר, זכו רוג'רס והמרשטיין בפרס פוליצר לדרמה ב-1950.

[עריכה] "המלך ואני"

ערך מורחב – המלך ואני

סיפורה האוטוביוגרפי של אנה ליאונואנס, שהייתה אומנת לילדיו של מלך סיאם בשנות 1860, סופר בספרה של מרגרט לנגדון, "אנה ומלך סיאם". על בסיס ספר זה יצרו רוג'רס והמרשטיין את המחזמר "המלך ואני" במרס 1951. בתפקיד המלך הופיע יול ברינר. ב-1956 המחזמר הפך לסרט מוזיקלי, עם ברינר בתפקיד המלך ודברה קאר בתפקיד אנה. ברינר וקאר זכו בפרס האוסקר על תפקידיהם. ברינר הופיע כמלך במחזמר בהפקות נוספות שהועלו ב-1977 וב-1985.

[עריכה] "צלילי המוזיקה"

ערך מורחב – צלילי המוזיקה

"צלילי המוזיקה", שסיפר את סיפורה של משפחת פון-טראפ, הוא עבודתם המשותפת האחרונה של רוג'רס והמרשטיין. הוא הוצג לראשונה בברודוויי בנובמבר 1956 בכיכובם של מארי מרטין כאומנת הילדים, מריה, ותיאודור ביקל בתפקיד קפטן פון-טראפ. ב-1965 המחזמר הפך לסרט מוזיקלי בכיכובם של ג'ולי אנדרוז וכריסטופר פלאמר. הסרט זכה בחמישה פרסי אוסקר, כולל פרס הסרט הטוב ביותר. אוסקר המרשטיין, שנפטר ב-1960, לא זכה לראות את הסרט. רוג'רס הוסיף לסרט שני שירים, שלהם כתב בעצמו את המילים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• רוג'רס והמרשטיין - האתר הרשמי
• ביוגרפיה של השניים באתר הרשמי