קזבלנקה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קזבלנקה
עטיפת הסרט בהוצאה הישראלית
שם הסרט במקור:	Casablanca
בימוי:	מייקל קורטיז
הפקה:	האל ווליס
תסריט:	ג'וליוס אפשטיין פיליפ אפשטיין הווארד קוץ'
עריכה:	אוון מרקס
שחקנים ראשיים:	המפרי בוגרט אינגריד ברגמן פול הנרייד קלוד ריינס קונרד ויידט סידני גרינסטריט פיטר לורה ס.ז. סאקאל
מוזיקה:	מקס שטיינר
צילום:	ארתור אדסון
חברת הפצה:	האחים וורנר
תאריך יציאה לאקרנים:	26 בנובמבר 1942
משך הקרנה:	102 דקות
שפת הסרט:	אנגלית צרפתית גרמנית
תקציב:	950 אלף דולר
פרסים:	שלושה פרסי אוסקר
דף הסרט ב-IMDb

"קזבלנקה" הוא סרט קולנוע משנת 1942 המתרחש בעיר קזבלנקה בעת שלטון צרפת של וישי במרוקו בימי מלחמת העולם השנייה. הסרט בוים על ידי מייקל קורטיז ומככבים בו המפרי בוגרט כריק ואינגריד ברגמן כאילזה. הסרט מתמקד בקונפליקט שנוצר בנפשו של ריק בין האהבה ובין המידה הטובה - עליו לבחור בין אהבתו לאילזה ובין הצורך לעשות את הדבר הנכון ולסייע לבעלה של אילזה, לוחם המחתרת ויקטור לאזלו, להימלט על מנת להמשיך במאבקו בנאציזם.

עוד בזמן הקרנתו היה הסרט להיט, אך במהלך השנים צבר קהל אוהדים נאמן, והוא נחשב כיום לקלאסיקה קולנועית, ולאחד מן הסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם בהוליווד. הסרט זכה בפרס האוסקר לשנת 1943 כ"סרט הטוב ביותר", ונראה כי סוד קסמו במרכיבים רבים, אשר אך השביחו עם הזמן - הכימיה בין שני כוכביו, ברגמן ובוגרט, עומק אפיון הדמויות בתסריט, הבימוי המדויק, והדיאלוג המתוחכם, המתרכבים ביחד לכלל יצירה בעלת עוצמה רגשית הפועלת על הצופה באופן ישיר ורב כוח.

[עריכה] עלילת הסרט

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

המפרי בוגרט הוא ריק בליין, בעלים של מועדון המשמש כמאורת הימורים וכבית קפה בעיר המרוקאית קזבלנקה בתחילת שנות ה-40, שהייתה בזמן מלחמת העולם השנייה קולוניה צרפתית, תחת ממשל וישי. המועדון של ריק מושך מגוון של לקוחות, החל מפקידי ממשל וישי ונאצים, וכלה בפליטים הנמלטים מן השלטון הנאצי. ריק הוא אדם מריר וציני, אך עדיין מפגין חוסר אהדה כלפי הפאשיסטים הנוהגים לפקוד את המועדון שלו.

העלילה מתחילה כאשר פושע זעיר בשם גיירמו אוגארטה (פיטר לורה) מגיע למועדון כשבידו "מכתבי מעבר". המכתבים חתומים בידי גנרל צרפתי, ומאפשרים לנושאיהם לנוע בכל אירופה הכבושה על ידי הנאצים, ואף להגיע לליסבון, בירת פורטוגל הנייטרלית, ששימשה כחוף מבטחים, וכנמל ממנו ניתן להגיע לארצות הברית. מכתבים אלו הינם יקרי ערך לזרם הבלתי פוסק של פליטים המנסים להימלט מצרפת הכבושה, ואוגארטה מתכנן להתעשר באמצעותם, למכור אותם למרבה במחיר, ולעזוב את העיר. על מנת להשיג את המכתבים רצח אוגארטה בלדר גרמני, והמשטרה המקומית, עליה מפקד הקפיטן רנו (השחקן קלוד ריינס) תופסת את אוגארטה והורגת אותו. רנו הינו שוטר מושחת, ואינו מביע דעה באשר לנוכחות הנאצית בקזבלנקה. רנו והנאצים אינם יודעים כי בטרם נהרג, הפקיד אוגארטה את המכתבים למשמורת בידיו של ריק.

אל המועדון נכנסת הסיבה למרירותו של ריק, אילזה לונד (אינגריד ברגמן), המגיעה לאחר ששמעה כי המכתבים מוצעים למכירה. בעלה, ויקטור לאזלו (פאול הנרייד), הינו לוחם מחתרת אנטי-נאצי מצ'כוסלובקיה, והנאצים קבעו מחיר גבוה על ראשו. הוא זקוק למכתבים על מנת להימלט ולהמשיך בפעילותו כנגד הנאצים. ריק מאמין כי בעבר רימתה אותו אילזה, כאשר אמרה לו שהיא אוהבת אותו, אך עזבה אותו עבור לאזלו. למעשה היא כבר הייתה נשואה ללאזלו כאשר פגשה בריק בפריז ערב הכיבוש הנאצי, אך האמינה כי הוא מת. כאשר גילתה כי בעלה חי, חזרה אליו, על אף אהבתה לריק.

קבוצת קצינים גרמנים, המונהגים על ידי המאיור שטראסר (קונרד ויידט), משתלטים על הפסנתר במועדון ושרים את השיר הפטריוטי הגרמני "המשמר על הריין" ("Die Wacht am Rhein") (ההפקה רצתה להשתמש בהמנון הנאצי "הורסט וסל" אך לא ניתן היה להשיג את זכויות היוצרים לשימוש בשיר). לאזלו, הרותח מזעם, מביא את כל יושבי המועדון לשיר את המנון צרפת, המרסייז, והם גוברים בקולם על הגרמנים, המכריזים כי המועדון סגור.

על אף שבהתחלה סירב ריק למסור את המכתבים לאילזה, אפילו לאחר שאיימה עליו באקדח, נראה כי ריק מחליט לעזור לאילזה ולוויקטור לעזוב את קזבלנקה.

בשלב זה מגיע המתח העלילתי לשיאו כאשר כל קווי העלילה נפגשים. הקונפליקט הבלתי פתור בנפשו של ריק אינו גלוי במלואו לצופים, אשר עד הרגע האחרון אינם יודעים האם ריק, המוצג כאדם ציני המסוגל אף לבגוד באילזה ברגע האחרון, או להסגיר את לאזלו לנאצים על מנת להשיג את אילזה, אכן יסייע לוויקטור ולאילזה להימלט אל החופש, ויאבד את הסיכוי להתאחד עם אהובתו. שטראסר ורנו עולים על המזימה ברגע האחרון, והחמישה מגיעים בזה אחר זה אל המטוס האמור לשאת את אילזה וויקטור אל המשך המאבק בנאצים.

שלב זה בסרט הוא כה מותח ומרגש, עד כי המיתוס (השקרי) הנפוץ הוא כי השחקנים עצמם לא ידעו עד הרגע האחרון את הפתרון המדויק, וכי התסריט הסופי נמסר לידם רק ביום הצילומים האחרון. המחזה שעליו מבוסס הסרט הסתיים בכך שריק שולח את לאזלו ואילזה אל המטוס. בשלב מסוים אף הציעו התסריטאים "להרוג" את לאזלו ולהשאיר את ריק עם אילזה, אך פתרון זה לא תאם את הרוח הפטריוטית שרצו התסריטאים להעניק לסרט. "הקוד המוסרי" השליט בהוליווד באותה התקופה לא איפשר פתרון שבו עוזבת אילזה את ויקטור לטובת ריק, שכן נאסר להציג אישה נשואה העוזבת את בעלה לטובת גבר זר.

ברגע האחרון מצליח ריק למצוא את העוז בנפשו לעשות את המעשה הנכון, ולהתגבר על רגשותיו כלפי אילזה, שעמה התפייס קודם לכן. אילזה וויקטור עולים על המטוס, אך ברגע האחרון מגיע שטראסר ומנסה לעצור בעדם. בשלב זה יורה ריק למוות במאיור שטראסר. קפיטן רנו, הנוכח במקום אינו עוצר את ריק, אלא מורה לשוטריו לאסוף את "החשודים הרגילים". לאחר מכן מציע רנו לריק ששניהם יעזבו על מנת להצטרף לכוחות צרפת החופשית, תוך שהוא משליך אל האשפה בקבוק של "מי וישי".

[עריכה] הפקת הסרט

הסרט הופק על פי מחזה של מורי ברנט וג'ואן אליסון בשם "כולם באים למועדון של ריק" (Everybody comes to Rick's). המחזה מעולם לא הוצג על במה. חברת האחים וורנר קנתה את הזכויות תמורת 20,000 דולר, וקראה לפרויקט "קזבלנקה", כפי הנראה בניסיון לחקות הצלחת סרט משנת 1938 שנקרא "אלג'יר". את הפקת הסרט לקח על עצמו המפיק המפורסם האל ווליס.

הצילומים החלו ב-25 במאי 1942 והסתיימו ב-3 באוגוסט 1942.

הסרט כולו צולם באולפן, פרט לסצינה שבה מגיע המאיור שטראסר, שצולמה בנמל התעופה "ואן נויס" הסמוך ללוס אנג'לס. הרחוב בקזבלנקה שבו צולמו סצינות ה"חוץ", נבנה כתפאורה עבור סרט אחר בשם "שיר המדבר". בתפאורה זו השתמשו גם לצילום הסצינות בקזבלנקה וגם לצילום הסצינות המתרחשות בפריז. תפאורה זו נותרה בשימוש האולפן עד לשנות ה-60.

לצילום המועדון של ריק השתמשו בשלוש תפאורות נפרדות, כך שלא ניתן להבין בדיוק את מבנה המועדון.

הסצינה הסופית, המתרחשת בנמל תעופה, כללה שימוש בדגם מוקטן של מטוס ובננסים שצולמו כעובדי שדה התעופה, על מנת לחסוך בחומרים, עקב בעיות קיצוב שיצרה המלחמה. הערפל בסצינה שימש על מנת להסוות בעיה זו.

גובהה של ברגמן יצר בעיה מסוג אחר. היא הייתה גבוהה במספר סנטימטרים מבוגרט, כך שבעת צילום סצינות האהבים ביניהם, נאלץ בוגרט לעמוד על ארגז או על כרית.

עלותו הכוללת של הסרט הייתה $950,000, עלות שהיוותה חריגה מסוימת מהתקציב, אך עמדה בסטנדרטים של הפקה הוליוודית מאותה התקופה. בוגרט נקרא זמן מה לאחר סיום הצילומים על מנת לדבב את הסצינה הסופית ("לואי, אני חושב שזו תחילתה של ידידות נפלאה"). זמן מה תוכננה סצינה המציגה את רנו ואת ריק הנפגשים עם לוחמי צרפת החופשית על סיפונה של אונייה, אך זו בוטלה בסופו של דבר.

[עריכה] התסריט

ההשראה למחזה המקורי הייתה טיול שערך המחזאי מורי ברנט בשנת 1938 לאירופה, ובו ביקר בווינה ובחוף הדרומי של צרפת, מקומות שבהם חיו בדו-קיום מתוח פליטים ונאצים. ברנט היה מורה בתיכון, וחסר ניסיון בכתיבה מקצועית. ברנט ושותפתו ג'ואן אליסון כתבו מחזה בשם "כולם באים למועדון של ריק". במחזה הדמות של אילזה הייתה אמריקנית, אשר פגשה בלאזלו לאחר סיום יחסיה עם ריק בפריז, ואילו ריק היה עורך דין. המחזה מעולם לא הוצג על במה, אך הצליח לתפוס את תשומת לבם של אולפני האחים וורנר, אשר רכשו את הזכויות לעיבודו לתסריט תמורת עשרים אלף דולר. לאחר כתיבת המחזה דשדשה הקריירה של ברנט ואליסון. זמן מה כתבו ככותבים זוטרים עבור אולפני פאראמאונט, ולברנט הייתה הצלחה מסוימת ככותב תסכיתי רדיו. אליסון שבה ושקעה אל האלמוניות.

בתחילה הוטלה כתיבת התסריט על זוג האחים התאומים ג'וליוס ופיליפ אפשטיין. האחים היוו צוות כתיבה עבור האחים וורנר אשר היה אחראי ללהיטים רבים בעבר. בתחילה הסירו האחים אפשטיין את ההתייחסויות לעברו ורקעו של ריק, והוסיפו אלמנטים של קומדיה. הכותב הנוסף, הווארד קוץ' הצטרף לאחר מכן, והמשיך לעבוד עם האחים אפשטיין, תוך שהוא מוסיף לעלילה אלמנטים פוליטיים ומלודרמטיים. סצינות חשובות הוספו על ידי התסריטאי קייסי רובינסון, אשר הוסיף את הפגישות בין אילזה וריק בבית הקפה, אך הוא לא זכה לכך ששמו יירשם בכותרות הסרט בין התסריטאים. הבמאי מייקל קורטיז הוסיף אלמנטים רומנטיים, והתעקש על סצינות הפלאשבק מפריז. אחת השורות הידועות ביותר מן הסרט - "Here's looking at you" אינה מופיעה כלל בתסריט, ויש אומרים כי נוספה בעת שבוגרט לימד את ברגמן לשחק במשחק פוקר מאחורי הקלעים. השורה האחרונה, והמפורסמת ("תחילתה של ידידות נפלאה") הוספה על ידי המפיק האל ווליס, לאחר סיום ההסרטה, ובוגרט נקרא שוב לאולפנים על מנת לדובב אותה.

על אף ריבוי הכותבים, התסריט הינו הדוק ואחיד. קוץ' טען כי היה זה המתח בין גישתו הוא וגישת קורטיז שיצר את הטון המדויק של הסרט, ואת האיזון הרגשי בין מרכיביו.

התסריט נתקל בבעיות של צנזורה, שכן נרמז ממנו כי רנו סוחט טובות הנאה מיניות מפליטה לה הוא מסייע, ושריק קיים מגע מיני עם אילזה בעודם בפריז, כאשר הייתה נשואה לאחר. "קוד ההפקה" לו היו מחויבים האולפנים הגדולים בהוליווד באותה התקופה מנע רמיזות מסוג זה. עם זאת, בגרסה הסופית של הסרט ניתן להבין בבירור את שתי הרמיזות.

התסריט זיכה את יוצריו, האחים אפשטיין וקוץ', בפרס האוסקר. לאחר מותו של קוץ' נמכר הפסלון שקיבל עבור התסריט ל"קזבלנקה" בסכום של 184,000 דולר, באמצעות בית המכירות הפומביות "כריסטי".

[עריכה] בימוי

הבמאי מייקל קורטיז היה מהגר הונגרי. הוא הגיע לארצות הברית בשנות ה-20 אך חלק ממשפחתו נותר באירופה, והפך לפליטים, כך שנושאו של הסרט היה קרוב ללבו. סצינות המונטאז', כדוגמת הסצינות המראות את הפלישה הנאצית לצרפת, נערכו על ידי הבמאי דון סיגל אשר היה אחראי על המונטאז' באולפני האחים וורנר בטרם החל בקריירת הבימוי שלו.

[עריכה] הצילום

צלם הסרט היה ארתור אדסון, צלם ותיק, אשר צילם בעבר סרטי פילם נואר כ"הנץ ממלטה" (1941) שהיווה אף הוא שיתוף פעולה של צוות השחקנים בוגרט - לורה - גרינסטריט. הצלם הקדיש תשומת לב מרובה לצילומה של ברגמן. השחקנית העדיפה להצטלם מצד שמאל, ולהצטלם בתאורה ופילטרים שהראו את הברק אשר בעיניה. האפקט נועד להפוך אותה לדמות עצובה ונוסטלגית. הצילום בסרט יוצר אווירת "פילם נואר" קודרת ואקספרסיוניסטית, במיוחד בסצינות המסיימות את הסרט.

[עריכה] מוזיקה

מוזיקת הרקע לסרט נכתבה על ידי מקס שטיינר הידוע ככותב מוזיקת הרקע לסרט חלף עם הרוח. השיר "בחלוף הזמן" (As time goes by), שהינו השיר המזוהה ביותר עם הסרט, נכתב על ידי הרמן הופפלד עבור מחזה משנת 1931 בשם "כולם מוזמנים". המחזה של ברנט ואליסון "כולם באים למועדון של ריק" השתמש בשיר זה, ובמהלך ההפקה נערך בו שימוש בטרם נפלה ההחלטה הסופית על הליווי המוזיקלי. שטיינר רצה לכתוב שיר משלו על מנת להחליפו, אך עם התקדמות ההפקה גזזה ברגמן את שערה על מנת להופיע בסרטה הבא, ולא ניתן היה לצלם מחדש סצינות שיתאימו לשיר החדש. לפיכך החליט שטיינר לבסס את כל מוזיקת הרקע לסרט על השיר, ועל המרסייז, כשהוא משתמש בהם חליפות על מנת להדגיש את שינוי מצבם הרגשי של גיבורי הסרט.

בסצינת "דו-קרב ההמנונים" מנגנת את המרסייז תזמורת שלמה (ולא האוסף הקטן של נגנים המוצג בסרט), אל מול "משמר הריין", שאותו מנגנים הגרמנים בפסנתר. שירים נוספים כוללים את השיר "זו חייבת להיות את" - "It Had to Be You", להיט משנת 1924, ושיר בשם "הקש בעץ" - "Knock on Wood".

[עריכה] הצלחת הסרט

התגובה לסרט בעת ההקרנות המוקדמות תוארה כ"לא תאמן". הסרט הוקרן בהצגת בכורה בניו יורק ב-26 בנובמבר 1942. הכנסות הסרט בהקרנות הסדירות בארצות הברית הגיעו ל-3.7 מיליון דולר. הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר (הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, והתסריט המעובד הטוב ביותר) והיה מועמד לחמישה פרסים נוספים. השיר "בחלוף הזמן" בילה 21 שבועות במצעד הלהיטים בארצות הברית. הסרט זכה לביקורות מעורבות, אך שמר על פופולריות במהלך השנים. במכללות בארצות הברית נהוג להקרין את הסרט בשבוע שלפני בחינות הסיום. מסורת זו סייעה לסרט להישאר פופולרי עשרות שנים לאחר הקרנתו.

הסרט זכה לאזכורים רבים בקולנוע, רובם פארודיים:

סרטם של האחים מרקס "לילה בקזבלנקה" משנת 1946. מיתוס פופולרי מספר כי כאשר יצרו האחים מרקס את הסרט "לילה בקזבלנקה" איימו אולפני האחים וורנר לתבוע בגין השימוש במילה "קזבלנקה" אך נסוגו מן הרעיון כאשר איים עליהם גראוצ'ו מרקס בתביעה בגין השימוש במילה "האחים" בשם האולפן. האמת היא כי בעת הפקת "לילה בקזבלנקה" עמדו האולפנים בקשר על מנת לוודא כי לא יהיה קשר ברור בין העלילות, אלא בקו העלילה הכללי בלבד, ומכתביו של גראוצ'ו אל האולפנים נשלחו לצורך יחסי ציבור, מבלי שאיש שקל ברצינות הגשת תביעה.
המחזה והסרט של וודי אלן "שחק אותה סם" משנת 1972. (באנגלית: Play it again, Sam או "נגן זאת שוב, סם", רמז למשפט "נגן זאת, סם" שאומר ריק לפסנתרן ב"קזבלנקה".), שבו דמותו של הגיבור מדמיינת שהיא מקבלת עצות חיזור מדמותו של המפרי בוגרט.
מחזהו של ניל סיימון משנת 1978 "הבלש הזול" המשלב בין עלילת הסרט ובין עלילת "הנץ ממלטה".
סרט האנימציה "קארוטבלנקה" משנת 1995 בכיכובו של באגס באני.
סרט הקולנוע "חתיכה דוקרנית" משנת 1996, שבו משחקת פאמלה אנדרסון בעלת מועדון לילה באזור קרבות פוסט אפוקליפטי, תפקיד המבוסס באופן גס על תפקידו של המפרי בוגרט ב"קזבלנקה".
אזכורים רבים בסידרה "הסימפסונים", כך למשל, בפרק ה-300 של הסידרה גולש הומר סימפסון באינטרנט, וכאשר הוא עולה על האתר של בארט, הוא נאנח - "מכל האתרים, בכל הרשת, הייתי חייב להקליק דווקא על האתר שלו...". הפרק המסיים של העונה התשיעית ("נשקנים מלידה" - Natural Born Kissers) כולל התייחסות מפורשת לסרט, כאשר המשפחה צופה בסרט, שבו ניתן סיום אלטרנטיבי - בסיום הסרט, לאחר שמטוסם של אילזה וויקטור ממריא, לואי שולף אקדח על ריק, אך סם הפסנתרן הודף לעברו את הפסנתר. מתוך הפסנתר מגיח אדולף היטלר עם רימון בידו, אך אילזה צונחת מן המטוס, הורגת את היטלר ונישאת לריק.

[עריכה] שחקנים

לאווירה שמשרה הסרט תרמה העובדה כי רק שלושה מן השחקנים המופיעים בו נולדו בארצות הברית. צוות השחקנים הורכב מבני אומות שונות, בעלי רקע שונה, אשר חלקם הגיעו לארצות הברית בשל התנגדותם לנאציזם או בשל יהדותם:

המפרי בוגרט (ריק בליין) הפך לכוכב בשל משחקו בסרט. בתחילת הקריירה שלו נהג לשחק תפקידי גנגסטרים ונבלים. הסרט "הרי הסיירה" משנת 1941 איפשר לו לשחק דמות חמימה ואנושית יותר, אך "קזבלנקה" היה הסרט הראשון שבו שיחק דמות רומנטית באמת.

אינגריד ברגמן (אילזה לונד) זכורה במיוחד בשל תפקידה זה, שהיווה נקודת שיא בקריירה שלה. לאחר שהגיעה משבדיה לבכורה הוליוודית מוצלחת בסרט "אינטרמצו" בשנת 1939, כשלה במספר תפקידים, עד שלוהקה לסרט "קזבלנקה".

פאול הנרייד (ויקטור לאזלו) - שחקן אוסטרי אשר נמלט מגרמניה הנאצית בשנת 1935. הנרייד סירב לשחק בסרט, שכן חשש כי מעתה ואילך יקבל רק סוג אחד של תפקידים, עד שהובטח לו כי שמו יופיע לצד שמם של ברגמן ובוגרט בכרזות לסרט.

קלוד ריינס (קפיטן לואי רנו) - שחקן אנגלי אשר נולד בלונדון, והבעת פניו הייחודית נבעה מפגיעה שנפגע בעינו בעת מלחמת העולם הראשונה, שבה היה קורבן לשימוש בגז מרעיל.

סידני גרינסטריט (סניור פרארי) - שחקן אנגלי נוסף, אשר שיחק בעבר לצד בוגרט ופיטר לורה ב"נץ ממלטה".

פיטר לורה (סיניור אוגארטה) - שחקן אוסטרי - גרמני ממוצא יהודי, שנודע בשל משחקו בסרט "M" של פריץ לאנג. לורה נמלט מן השלטון הנאצי, בשנת 1933 ונהג לשחק טיפוסים מפוקפקים ממוצא אירופי בסרטים הוליבודים.

קונרד ויידט (מיור שטראסר) - שחקן גרמני שהופיע בסרטים אקספרסיוניסטים בשנות העשרים, כדוגמת הסרט הידוע "הקבינט של ד"ר קליגרי". ויידט, שהיה נשוי ליהודיה, והחשיב עצמו ליהודי, נמלט אף הוא מן הנאצים, ובשל חזותו נדון לשחק תפקידי נאצים בסרטי שנות הארבעים, בטרם נפטר מהתקף לב כשנה לאחר צילום הסרט "קזבלנקה".

דולי וילסון (סאם) הינו אחד מהאמריקנים הבודדים בצוות השחקנים. וילסון היה מתופף, וכלל לא ידע לנגן בפסנתר.

ג'וי פייג' (אנינה ברנדל, הפליטה הבולגרית) - החברה האמריקנית השלישית בצוות, הייתה בתו החורגת של ג'ק וורנר בעלי האולפן.

מדליין להבו (איבון) - שחקנית צרפתייה, אשתו של מרסל דליו, עד לגירושיהם בשנת 1942.

ס.ז. סאקאל (המלצר קרל) - שחקן הונגרי שנמלט מגרמניה בשנת 1939.

קורט בואה (הכייס) - שחקן קברט ו"ילד פלא" קולנועי, שנמלט מגרמניה. הנאצים חשבו כי הינו יהודי, אך נראה כי היה הוגנוט, והתנגדותו לנאציזם הייתה פוליטית. בואה זכה לקריירת משחק שנמשכה עד לשנת 1987.

מרסל דליו (הקרופייה), שחקן זה היה כוכב בקולנוע הצרפתי, והופיע בסרטים כ"אשליה הגדולה" של ז'אן רנואר. לאחר שנמלט מן הנאצים נאלץ לשחק תפקידים זוטרים בהוליווד.

הלמוט דנטין (יאן ברנדל) - שחקן אוסטרי אשר לאחר כיבוש אוסטריה על ידי הנאצים שהה זמן מה במחנה ריכוז, בטרם הצליח להגר לארצות הברית. לימים היה למפיק ובעל חברת הפצה גדולה לסרטים.

[עריכה] ציטוטים מפורסמים

תסריטו של הסרט שופע שורות שהפכו לקלאסיקה. השורה "Here's looking at you kid" נבחרה בסקר שנערך על ידי מכון הקולנוע האמריקני בשנת 2005 לשורה השישית הזכורה ביותר בהיסטוריה של הקולנוע, אך ציטוטים רבים נוספים זכורים מן הסרט וביניהם:

"נשק אותי, נשק אותי כאילו זו הפעם האחרונה".
"מכל מאורות הג'ין בכל העולם, היא הייתה חייבת להיכנס דווקא לזו שלי".
"תמיד תהייה לנו פריז" (ריק לאילזה כאשר הוא נפרד ממנה).
"אסוף את החשודים הרגילים".
"זוהי תחילתה של ידידות נפלאה" (ריק לרנו בסופו של הסרט).

דווקא השורה המצוטטת "נגן זאת שוב סאם", אינה נאמרת כלשונה בסרט. סם מתבקש בתחילה על ידי אילזה לנגן את שירו "נגן זאת פעם אחת סאם, לזכר הימים שחלפו". סאם משקר כי אינו זוכר את השיר. לאחר מכן מבקש ממנו ריק לנגן במילים "ניגנת בשבילה, נגן זאת בשבילי". השורה המפורשת "Play it again, Sam", אינה נאמרת על ידי ריק או אילזה, והיא שיבוש מאוחר יותר, מסרטם של האחים מרקס, "לילה בקזבלנקה" שהוא פרודיה על הסרט "קזבלנקה".