צורות מיוחדות של התמשכות בחלל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"צורות מיוחדות של התמשכות בחלל" (באיטלקית: Forme uniche della continuità nello spazio) הוא שמו של פסל משנת 1913 של הפסל האיטלקי אומברטו בוצ'וני. הפסל, בגובה של 126.4 ס"מ, באורך של 89 ס"מ וברוחב של 40.6 ס"מ, נוצק לאחר מותו של הפסל בארבע עותקים מברונזה מוזהבת. שתי היציקות הראשונות לוטשו, בעוד שתי האחרונות נותרו במרקם הקרוב יותר למודל הגבס המקורי של העבודה. העותקים מוצגים במוזיאונים שונים בעולם כדוגמת המוזיאון לאמנות מודרנית והמוזיאון לאמנות מודרנית במילאנו.
הפסל נעשה כחלק מסדרה של פסלים העוסקים בתיאור גוף בתנועה. פסלי גבס אלו אשר נהרסו ואבדו תיארו את הדמויות ביחס לחלל. הפסל מציג דמות אדם הצועדת קדימה. [1] גופה של הדמות מפורק לצורות גאומטריות, בהשפעת סגנון הקוביזם. אולם, בשונה מן הקוביזם, מנסה הפסל להדגיש את התנועה של הדמות בחלל. הלקי הגוף השונים מתפרקים אל תוך החלל שסובב את הדמות. בכך, מבוטא הרעיון הפוטוריסטי של התשוקה לעוצמה, למהירות ולתנועה כאמצעי לשינוי העולם הבורגני.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ראו: מרקוס, רות, פיסול בקו ובחלל, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2003, עמ' 102-104.
