פיודור דוסטויבסקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי (רוסית: Фёдор Михайлович Достоевский, אנגלית: Fyodor Mikhailovich Dostoevsky) (11 בנובמבר 1821, מוסקבה – 9 בפברואר [1]1881, סנקט פטרבורג), הוא אחד הסופרים הרוסיים החשובים ביותר בתולדות הספרות העולמית. לפעמים מתייחסים אליו כאל מייסד האקזיסטנציאליזם.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
נולד למיכאיל ומאריה. פיודור מיכאילוביץ' היה השני מתוך 7 ילדים. אביו היה רופא בבית החולים על שם מארלינסקי במוסקבה, ששירת את דלת העם – מוסד נטול יוקרה שגם הכנסה טובה לא הייתה בצדו. אמו נפטרה ממחלה בשנת 1837. פיודור ואחיו, מיכאיל, נשלחו לפנימייה צבאית של חיל ההנדסה בסנקט פטרבורג זמן קצר לאחר מות אמם, אם כי התוכניות ללמוד שם נרקמו עוד בזמן שאמם הייתה בחיים.
זמן קצר לאחר מכן, אביו נפטר גם הוא, בשנת 1839. למרות שהעובדות אינן ידועות, משרתיו נחשדו ברציחתו, בזמן התפרצות הזעם שלו שנבעה משכרות. לפי החשד הם כפתו אותו והשקו אותו בוודקה, עד שנחנק למוות. יש סברה כי רצח זה היה הגורם לכך שדוסטויבסקי כתב רבות על אלימות ופשע.
דוסטויבסקי נאסר ונכלא בשנת 1849 בעקבות השתתפותו בפעילות מהפכנית נגד הצאר ניקולאי הראשון. ב16 בנובמבר באותה שנה הוא נשפט למוות על פעילות חתרנית נגד השלטון. לאחר הוצאה מבוימת להורג, זכה לחנינה מהצאר, וגזר דינו הומר למספר שנים של עבודת פרך בסיביר. חוויה איומה זו משתקפת מספרו "רשימות מבית המוות". התקפי האפילפסיה, שסבל מהם, גברו במהלך התקופה הזאת. הוא סיים לרצות את עונשו בשנת 1854, והתגייס לאחת החטיבות של חיל המצב בסיביר.
זאת הייתה נקודת המפנה בחייו. דוסטויבסקי זנח את דעותיו המוקדמות והפך לשמרן ודתי אדוק. הוא החל ברומן עם מאריה דמיטרייבנה איסייבה והתחתן איתה לאחר מכן. בשנת 1860 הוא ניהל מספר ירחונים כושלים עם אחיו הגדול מיכאיל, בהם פרסם חלק מיצירותיו, כסיפורים בהמשכים. מותה של אשתו בשנת 1864 גרם לו זעזוע קשה. אחיו נפטר זמן קצר לאחר מכן. מצבו הכלכלי היה רעוע והוא שקע בחובות. בנוסף לכך נאלץ לתמוך באלמנת אחיו וילדיה. הוא שקע בדיכאון עמוק והימר הרבה בשולחנות ההימורים. ההימורים הרבים, לא רק שלא עזרו למצבו הכלכלי, אלא הביאו אותו למצב עגום עוד יותר.
הוא ברח מנושיו למערב אירופה, ושם החל ברומן עם אפולינאריה (פולינה) סוסלובה, סטודנטית צעירה, שהיה לו רומן איתה שנים מועטות לפני כן. למרות הפצרותיו היא סירבה להצעת הנישואין שלו. לבו נשבר, אך במהרה פגש את אנה סניטקינה, קצרנית בת 19, והתחתן עמה בשנת 1867. התקופה הזאת הניבה כמה מיצירותיו הגדולות.
למרות ההומאניות שבספריו, דוסטויבסקי היה אנטישמי מובהק. במאמרים שכתב הציג את היהודים כרודפים את העם הרוסי.
הוא מת ב־9 בפברואר 1881 ונקבר בבית קברות טיחבין בכנסיית אלכסנדר נבסקי בסנקט פטרבורג.
[עריכה] יצירתו של דוסטויבסקי
יצירתו של דוסטויבסקי מצטיינת בריאליזם, ספוגה באבחנות פסיכולוגיות עמוקות ובשאלות תאולוגיות ופילוסופיות יסודיות אודות הטוב, הרע והדרך לגאולה. הריאליזם של דוסטויבסקי הוא מיוחד במינו – הוא עצמו התייחס לרוח האנושית כאל ממד הקובע את המציאות שבה חי האדם. הרומן שלו, האחים קרמזוב, מספק דוגמה מצוינת לריאליזם הייחודי שלו – ריאליזם נפשי. בפתיחה לרומן זה כותב דוסטויבסקי שאליושה קרמזוב, אחד הגיבורים ברומן, היה ריאליסט מפני שהאמין בנסים. דוסטויבסקי דחה את הדרך הרציונלית, החומרית, לשחרור האדם. הוא סבר שהדרך היחידה היא דרך האמונה והקבלה הסבילה והכנועה של העולם בפגימותו. הדמויות השונות בספריו, במיוחד זאת של גיבור הרומן החטא ועונשו, מראות שהכפירה, היעדרה של האמונה, שהוא זיהה כמאפיין המרכזי של המודרניזם והקידמה – מובילה בהכרח להיעדר גבולות וליהירות הרסנית. רסקולניקוב, גיבור הרומן "החטא ועונשו", רצח לשם שוד, וברומן האחים קרמזוב, בן רוצח את אביו. יחד עם זאת, הגאולה ביצירותיו של דוסטויבסקי אפשרית תמיד. הוגים רבים במערב, שהיו מאוכזבים מן הקידמה, אימצו את דוסטויבסקי לגיבורם ויש הרואים בו את אחד מחלוצי האקזיסטנציאליזם.
בתולדות הספרות הרוסית ראה עצמו דוסטויבסקי כממשיכם של ניקולאי גוגול ופושקין וניכרו בו גם השפעות הרומנטיקה של טורגנייב. דוסטויבסקי סבר כי לב טולסטוי מייצג את רוסיה של אתמול – סופר הדור הקודם – בעוד הוא עצמו השתחרר מן המוסרות והבין את משמעותו של הדור החדש. בספרות המערב ניצב דוסטויבסקי בין אלה מהם הושפע, כמו אונורה דה בלזק, צ'ארלס דיקנס וויקטור הוגו, לבין אלה שהושפעו ממנו, כמו אלבר קאמי, ג'יימס ג'ויס ופרנץ קפקא.
מקצת יצירותיו של דוסטוייבסקי, כמו הסיפור "התנין" והנובלה "הכפר סטפאנצ'יקובו ותושביו", הן יצירות סאטיריות המצטיינות בהומור רב.
[עריכה] יצירות עיקריות
[עריכה] תרגומים לעברית
- 1849 הכפר סטפאנצ'יקובו ותושביו (או חבר המשפחה), הוצאת כרמל, 2000, תרגם גרשון חזנוב
- 1862 רשימות מבית המוות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1959, תרגם מ"ז ולפובסקי
- 1862 מעשה מגעיל, הוצאת כרמל, 1996, תרגם גרשון חזנוב
- 1864 מכתבים מהמחתרת (או מכתבים מהעולם התחתון)
- 1866 החטא ועונשו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1961, תרגם מ"ז ולפובסקי
- החטא ועונשו, הוצאת לדורי, 1988, תרגמו א. את ז. זמירי
- החטא ועונשו, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, תרגם פטר קריקסונוב
- 1867 המהמר, הוצאת עם עובד, 2002, תרגמה נילי מירסקי
- הקוביוסטוס, הוצאת עם עובד, 1970, תרגם מ"ז ולפובסקי
- קוביוסטוס - לילות לבנים הוצאת לדורי, תרגום - קוביוסטוס: נוח מן; לילות לבנים: נורית יהודאי
- 1868 אידיוט, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1993, תרגמה נילי מירסקי
- 1872 שדים, הוצאת כרמל, 2003, תרגם גרשון חזנוב
- 1875 הנעורים הגולמיים
- 1880 האחים קרמזוב, הוצאת דביר, 1993, תרגם צבי ארד
- רשימות חורף על רשמי קיץ, הוצאת כרמל, 1996, תרגם גרשון חזנוב
- לב רך, ספרית פועלים, 2001, תרגם אריה אהרוני
- התנין, ספרית פועלים, 1999, תרגם אריה אהרוני
- חלכאים ונדכאים, הוצאת שטיבל, 1929, תרגם א. שטינמן
- נפש כנועה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1980, תרגם עמנואל ביחובסקי
- הכפיל, הוצאת עם עובד, 1973, תרגם מ"ז ולפובסקי
- נייטוצ'קה נייזבנובה, הוצאת עם עובד, 1947, תרגם א. קריב
- נייטוצ'קה / לילות לבנים, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1986, תרגמה נילי מירסקי
- אשתו של אחר (סיפורים), ספרית פועלים, 2002, תרגם אריה אהרוני
[עריכה] לקריאה נוספת
- דוסטויבסקי, פיודור מיכאילוביץ, תרגומים, רשימה ביבליוגרפית, מאת שלמה גנצפריד, בתוך פ.מ. דוסטויבסקי בעברית : תרגומים וביקורת תרע"ב-תשל"א (1911-1971) מאת ש. לחובר, נדפס בהספרות, ג', 1971.
- דוסטויבסקי בלבוש יהדותי: ’החטא ועונשו’ בתרגומו של י"ח ברנר, מאת רנה לפידוס-הרשקוביץ, על תרגומי ברנר לדוסטויבסקי. נדפס במחקרי ירושלים בספרות עברית, י'ד, תשנ"ג 1993.
- דוסטויבסקי על גאולת המזרח ויהודי העולם : אמא-רוסיה והעם היהודי ב"יומנו של סופר", נדפס בקשת, ס', תשל"ג 1973.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ תאריכי הלידה והפטירה המובאים הם על־פי הלוח הגרגוריאני, המקובל בימינו. על־פי הלוח היוליאני, שהיה נהוג ברוסיה בתקופתו של דוסטויבסקי, תאריך לידתו הוא 30 באוקטובר 1821, ותאריך פטירתו הוא 28 בינואר 1881.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי |
