עבד אל-חכים עאמר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עבד אל-חכים עאמר (בערבית: عبد الحكيم عامر) (11 בדצמבר 1919 - 14 בספטמבר 1967), סגן נשיא מצרים בתקופת מלחמת ששת הימים.
עאמר נולד במצרים בשנת 1919. לאחר שסיים את לימודיו הצטרף לאקדמיה הצבאית בקהיר והוסמך כקצין בצבא מצרים בשנת 1939. הוא נלחם נגד ישראל בזמן מלחמת העצמאות.
לעאמר היה תפקיד מפתח בהפיכה נגד המלך פארוק הראשון בשנת 1952, שהעלתה לשלטון את מוחמד נגיב ואת גמאל עבד אל נאצר. כעבור שנה הוא התמנה לרמטכ"ל הצבא המצרי, ובשנת 1956 מונה למפקד הפיקוד המאוחד של צבאות מצרים וסוריה. באותה שנה פיקד על הכוחות המצריים במלחמת סיני.
עאמר מונה לסגן הנשיא בשנת 1964 וסומן כיורשו של נאצר, אולם אחרי התבוסה המצרית במלחמת ששת הימים בשנת 1967 הוא פוטר מכל תפקידיו. באותה שנה נעצר עאמר, יחד עם עוד כ-50 קציני צבא ושני שרים לשעבר, באשמה של תכנון הפיכה נגד נאצר.
קציני צבא מצריים שביקרו את עבד אל-חכים עאמר בכלאו ב-14 בספטמבר 1967 נתנו לו ברירה, לעמוד למשפט ולהיות מורשע ומוצא להורג כבוגד או לטרוף את נפשו בכפו ולמות מוות מכובד. עאמר בחר באפשרות השנייה, וזכה להלוויה צבאית מלאה.
