סכר הובר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| סכר הובר | |
|---|---|
 |
|
| מיקום | ליד לאס וגאס שבנבדה, ארצות הברית |
| סוג | סכר כבידה קשתי |
| סוכר את | נהר קולורדו |
| יוצר את | אגם מיד |
| אורך | 379.2 מטרים |
| רוחב בבסיס | 201.2 מטרים |
| רוחב בראש | 13.7 מטרים |
| גובה | 221.4 מטרים |
| נפח סכר | 3,300,000 מ"ק |
| יצור חשמל | 2,080 מגה-ואט |
| התחלת בנייה | 20 באפריל 1931 |
| סיום בנייה | 1 במרץ 1936 |
| שטח אגם | 639 קמ"ר |
| נפח אגם | 35.2 קמ"ק |
| ציון מיוחד | ציון דרך היסטורי לאומי |
| קואורדינטות | |
 |
|
סכר הובר הוא סכר הממוקם בקניון השחור על נהר קולורדו בארצות הברית ליד לאס וגאס, נבדה. הסכר נחשב לאחד הפלאים ההנדסיים המודרניים של אמריקה ולשיא בבנייה הנדסית.
הסכר נקרא על שם הרברט הובר, הנשיא ה-31 של ארצות הברית. הסכר זכה לשם סכר בולדר. השם סכר הובר הוענק לו באופן קבוע בשנת 1947 על ידי הקונגרס האמריקאי. הנשיא הובר תמך באופן נלהב בבניית סכר בטון גבוה מעל נהר הקולורדו שישלוט בזרימת הנהר, יספק מי השקיה לאדמות המעובדות הסמוכות ויאפשר אספקה מבוקרת של מים לקהיליות של דרום קליפורניה.
בניית הסכר החלה בשנת 1931 ויציקת הבטון האחרונה בוצעה בשנת 1935. הנשיא פרנקלין רוזוולט חנך את הסכר ב-30 בספטמבר 1935, הכנפיים של תחנת הכוח ההידרואלקטרית הושלמו בשנת 1936, והגנרטור הראשון החל את פעולתו באוקטובר אותה שנה. הגנרטור מספר שבע-עשרה נכנס לפעילות מסחרית בשנת 1961. באותה עת היה סכר הובר הסכר הגדול ביותר.
בניית הסכר הובילה ליצירת מאגר מים על נהר הקולרדו. מאגר המים נקרא אגם מיד על שם נציב ההשבחה ד"ר אלווד מיד והוא מאגר המים הגדול ביותר באמריקה אשר נוצר ביד אדם כשהוא יכול לאגור 35.2 קילומטר-מעוקב מים, כמות שוות ערך כמעט לכמות המים הזורמת בנהר במשך שנתיים בממוצע.
עלות הסכר המקורית, 165 מיליון דולר, הוחזרה בתוספת ריבית למשרד האוצר הפדרלי ממכירת חשמל המופק מן הסכר. הסכר, המשמש לאגירת מים ושליטה בזרימת הנהר, מספק מים להשקיה של יותר מ-250,000 דונם, אספקת מים לצרכים ביתיים של יותר מ-18 מיליון אנשים בלאס וגאס, לוס אנג'לס, סאן דייגו, פיניקס, טוסון ובערים ויישובים נוספים בדרום מערב ארצות הברית, וכן למושבות האינדיאניות באריזונה, נבדה וקליפורניה.
סכר הובר וסביבותיו הינם אתרי נופש, המושכים יותר מ-9 מיליון מבקרים, לכל אורך השנה. במהלך מלחמת העולם השנייה היה קיים חשש שהיפנים יפציצו בדרך האוויר את הסכר, ולכן האזור כולו נסגר למבקרים עד תום המלחמה.
בשנת 1999, זכה הסכר בתואר ה"הישג המבני" החמישי במספר של המאה ה-20.
