ילקוט הרעים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ילקוט הרעים - כתב עת ספרותי, ולמעשה שנתון, שיצא לאור בין השנים 1942 (תש"ב) ו- 1946 (תש"ו). ארבע חוברות יצאו לאור בטרם נסגר כתב העת.
ב"ילקוט הרעים" נקבצו לראשונה היוצרים שלימים כונו "דור הפלמ"ח". סופרים ומשוררים, שחציים היו ילידי הארץ וחציים עלו לארץ כילדים וכנערים. היוזמים והעורכים היו שלמה טנאי ומשה שמיר. בין המשתתפים בכתב העת: עוזר רבין ושלמה טנאי, אמיר גלבע ובנימין גלאי, משה שמיר ויגאל מוסנזון, נתן שחם ודן בן-אמוץ, משה הרפז וע. הלל ואחרים. בכתב העת הם פרסמו את שיריהם סיפוריהם ומסותיהם הראשונים.
מתוך המניפסט, או מאמר הפתיחה של משה שמיר: דורי מתחיל עשרות שנים לפני, ועובר וגואה עד לעשרות שנים אחרי. לא הגיל מכריע כאן, אלא יומה של ההיסטוריה... ושמיר מוסיף: אין בעולם חיים זולת אלה החיים שלנו היומיומיים, אין חיים יפים ולא יפים, כאבים יפים וכאבים לא יפים, מלים יפות ומלים לא יפות, נושאים יפים ונושאים לא יפים... ועוד מוסיף שמיר: דורנו אולי לא יהפוך מהפכות בספרות. זה יהיה דור של ספרות ריאליסטית...
חשיבותו של כתב העת "ילקוט הרעים" היא בכך ששימש במה ראשונית ומקפצה לדור של יוצרים, בפרוזה ובשירה, שלבד מהיותם מוכללים בתואר "דור הפלמ"ח", הריהם גם מן היוצרים החשובים ביותר בספרות העברית החדשה.
