חמורבי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חמורבי או עמורפי (בסביבות 1810 לפנה"ס - 1750 לפנה"ס), מלך בבל בשנים 1792 לפנה"ס - 1750 לפנה"ס, השישי במספר לפי "הכרונולוגיה התיכונה" בשושלת הראשונה של בבל. זכור כיום בעיקר בזכות קובץ החוקים הקדום שחוקק ושרד עד ימנו אנו.
פירוש השם חמורבי לפי מסורת מילונית בבלית חדשה הוא: "המשפחה (=עם) הרחבה, הגדולה". שם זה היה נפוץ גם בשושלות אחרות בתחום השמי-מערבי ממערב לבבל.
בהסתמך על דמיון מסוים בשמות, יש המזהים את חמורבי עם הדמות התנ"כית אמרפל, מלך שנער. הוא היה מנהיג ארבעת המלכים שנלחם עם חמשת המלכים בשדי חיטים ולקח בשבי את לוט, אחיינו של אברהם, יחד עם אנשים רבים מסדום. אברהם נלחם אתו והחזיר את לוט מהשבי. (בראשית י"ד ט"ו).
על פועלו של חמורבי מוסרת ההקדמה לקובץ חוקיו, כתובות בנייה ותיקוני בנייה (תיקון מקדשים ומגדליהם בבבל), אולם המידע העיקרי למאורעות הן נוסחות תאריכים שלו שלפיהן המשיך, כאביו סין-מבליט, להרחיב בהדרגה את גבולות בבל. בשנים 7 - 11 למלכותו כבש את ארך, איסין, ימות בל ומלגיום (בדרום ובמזרח) ורפיק בצפון.
כבר בשנתו הראשונה הכריז על שמיטת חובות. העיר בבל הפכה בימיו, לא רק לחשובה שבערי בבל מבחינה פוליטית, אלא גם למרכז הדתי והתרבותי של ארץ בבל. החל בשנתו השלושים חידש את מסעות הכיבושים שלו נגד אויביו, תחילה בדרום בבל (ממלכת לרסה), ואחרי כן בפרת התיכונה (ממלכת מארי) ובצפון מזרח (מערב רמת-איראן ואשור). שושלת חמורבי האריכה ימים אחריו יותר מ-150 שנה.
החוקר הגנאלוג צ'ארלס פופ, מזהה את חמורבי בתור הדמות המקראית "עבר".
