זלמן דוד ליבונטין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זלמן דוד ליבונטין (1856 - 1940), או זד"ל כפי שכונה, מחלוצי העלייה הראשונה, ממייסדי ראשון לציון וממקימי בנק אוצר התיישבות היהודים, חברת אנגלו פלסטיין קומפני אשר בהמשך הפכה לבנק אנגלו-פלשתינה הוא א.פ.ק. כפי שנקרא בקרב אנשי היישוב היהודי בארץ ישראל.
תוכן עניינים |
[עריכה] הרעיון הציוני
זלמן דוד ליבונטין נולד בשנת 1856 למשפחת חסידי חב"ד בעיירה אורשה שבבלארוס, אז באימפריה הרוסית. רעיון שיבת ציון התעורר בו, לפי זכרונותיו, בעת לימודי הגאוגרפיה. הוא למד כי מדינת ליבריה באפריקה נוסדה על ידי עבדים כושים מאמריקה.
 |
שאלתי את נפשי: אם הכושים יכלו ליסד מדינה חופשית לעצמם, מדוע לא נלך אנחנו ליסד לנו ממלכה בארץ אבותינו |
 |
את הניסיון הבנקאי הוא רכש בבנק זעיר ברוסיה במינסק.
הוא השמיע את הרעיון בכתב עת והצליח לחבר לאגודה חמש עשרה משפחות מהעיר קרמנצוג מדרום רוסיה. הם הסכימו כי יצא לארץ הקודש ובחרו בו לצאת לפניהם. הם החליטו כי אם ליבונטין ימצא "כברת ארץ" המוכשרת ליסד מושב לעבודת אדמה, גם הם יבואו ויחלו בעבודת הקודש. שמעו הגיע ליהודי העיר חרקוב. הם הזמינו אותו אליהן והודיעו לו על התארגנות קבוצה שנייה להתיישבות בארץ ישראל. וכך בשבט תרמ"ב הפך להיות הבא כח של שתי קבוצות, המחפשות אדמה בארץ ישראל על מנת להקים מושב , המבוסס על עבודת האדמה.
[עריכה] ממייסדי ראשון לציון
בשנת 1882 ליבונטין עלה ארצה בתור הציר של המשפחות מקרמנצוג ומחרקוב. ביפו הוא כונן ועד בשם ועד חלוצי יסוד המעלה אשר הציב לו מטרה לקנות קרקע וליסד מושבה של עובדי אדמה. הוא חיפש אדמה בשפלת יהודה, הגיע עד עזה אך לא מצא נחלה מתאימה להתיישבות. גם מושל ירושלים הטורקי, ראוף פאשה בקש לסכל את עצת המתיישבים. לבסוף, סגן הקונסול הבריטי ביפו, "ר' חיים אמזלג" רכש, על שמו, את " ארד אל עיון קרא", היא "עין הקורא " המקראית (שופטים, ט"ו,י:ט), 12.5 ק"מ דרומית ליפו. שטח האדמה היה 3340 דונם ומחיר הדונם 15 פרנק.
ובליל שימורים עלה ז.ד.ליבונטין עם חבריו ללון לילה ראשון על אדמתם תחת כפת השמים.
|
|
כל הלילה לא ישנו ויחזו מחזות קודש, חזיונות מני קדם.ובבוקר, מראש הגבעה נתגלה מחזה מרהיב עין" מערבה- מרחב הים, הנשקף מרחוק כראי מלוטש; מזרחה- הרי יהודה, עוטים ערפל-קסם מעולף געגועי קדש, געגועי נצח של עם-הנצח ; דרומה - גבעות ושדות שזופי-שמש, שדות שממה, המחכים זה אלפיים שנה לבוא גואליהם, ובאופק - הגבעה של יבנה... וצפונה -מרחב השרון.
והם הכריזו ראשון לציון הנה הנם, ולירושלים מבשר אתן" (ישעיהו מ"א , כ"ז)" |
|
בסוף שנת 1893, ליבונטין התפטר מכהונת ראש הוועד. גרמו לכך סכסוכים פנימיים במושבה. וכך שב עם בני ביתו לרוסיה, לזמן בלתי מוגבל. עם עוזבו הוא קבל "שובר קבלה" ובו נכתב : קבלנו ממנו הספרים, המזומנים "ואין לנו אליו שום טענות ומענות ודין דברים ופתחון פה". ולראיה באנו על החתום ח"י טבת תרמ"ג, "פה ראשון לציון באה"ק ת"ו"
[עריכה] הקמת הבנק
בשנת תרמ"ה, היא שנת 1885, הציע ליבונטין בוועידת חובבי ציון בקטוביץ, לייסד בנק שיסייע להתיישבות היהודית בה. ההסתדרות הציונית בראשות בנימין זאב הרצל יזמה את הקמת אוצר התיישבות היהודים. לליבונטין היה רקע בנקאי שלא היה לאיש מן הסובבים את הרצל, מה שגרם להרצל להציע לו בשנת 1901 לנהל את ה"אוצר". וכן הוא התמנה למנהל באוצר התיישבות היהודים בלונדון. לאחר מכן הוא יזם והקים את בנק אנגלו-פלשתינה. במקביל הוא שימש יועץ מדיני להרצל בנושאים שבהם הוא התמחה.
ההיכרותו את היישוב, שליטתו בעברית והכרתו את המשק והכלכלה הארץ ישראלית בתקופה הטורקית הביאו לכך כי יקבל את ניהול הבנק הציוני. בשנת 1903 חזר ליבונטין לארץ ישראל, התיישב בראשון לציון והיה מנהלו הראשון של בנק אנגלו-פלשתינה (לימים בנק לאומי). הוא היה מנהל הבנק עד שנת 1914, מועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כאשר בתור נתין מדינת אוייב, הוא לא היה יכול להשאר בתפקידו.
[עריכה] במלחמת העולם הראשונה - במצרים
זלמן דוד ליבונטין נאלץ היה להישאר באלכסנדריה שבמצרים בה שהה ערב המלחמה. הוא פתח בעיר זאת סניף זמני שתמך באלפי הפליטים שגורשו מארץ ישראל. חלק לא קטן מבין פליטים אלו החזיק בחשבון באחד מסניפי בנק אנגלו פלשתינה בארץ. כספים שהגיעו מחברת האם, שמושבה היה בלונדון, אוצר התיישבות היהודים אפשרו לשלם לפליטי ארץ ישראל לפחות חלק מן הכספים על חשבון פיקדונותיהם בסניפי הבנק בארץ .כפי שליבונטין כותב בעצמו "עפ"י החוקים השוררים לא הייתה עלינו שום התחייבות לשלם ב מ צ ר י ם הפקדונות שקבל האפ"ק בא ר ץ – י ש ר א ל אבל לא יכולתי לעזוב את אלו שהיה להם הכסף בהבנק שלנו שירעבו או שילכו לבקש נדבות על פרוסת לחם.....עבודתי זו היה קשה ביותר מפני כי רבים מהמפקידים דרשו בכל זאת כל כסף פקדונותיהם ולא חפצו להבין, כי אין על האפ"ק שום התחייבות וכי אנכי עושה עמהם לפנים משורת הדין בשלמי להם את פקדונותיהם ויריבו בי וימררו את חיי".[1]
באלכסנדריה הוקם "ועד זמני" לטיפול בפליטים אלו והיה טבעי ביותר שליבונטין עצמו התמנה גזבר הוועד.
[עריכה] סוף דבר
ב-1 ינואר 1925, כשהיה בן 69, פרש ליבונטין מניהול הבנק, אך נשאר חבר דירקטוריון עד מותו בשנת 1940. בדברי ההוקרה שהקדישו לו עובדי הבנק נכתב:
|
|
מר ליבונטין היה לנו בזמן כהונתו לאב ולמורה ובצאתו מן העבודה היה לנו לאח ורע - את המוסד הוא עזב, אולם בליבנו יישאר לנצח, כי על כן מורינו ואחנו הוא. אשריך מר ליבונטין שנכנסת בשלום ויצאת בשלום - ותהי אחריתנו כמוך ! |
|
מושב שדה דוד נקרא על-שמו של ליבונטין.
בערים אחדות, וכמובן בראשון לציון, יש רחוב על שמו - ושמו: זד"ל.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ לארץ אבותינו ספר שלישי עמ.13-14
[עריכה] לקריאה נוספת
- לארץ אבותינו זלמן דוד ליבונטין הוצאת מסדה, תשכ"ג.
- פרקים בתולדות היישוב משה סמילנסקי הוצאת דביר, תל אביב, תרצ"ד.
- 100 שנות לאומי, הוצאת בנק לאומי 2003
- אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך ב': פרק ע"ו, הבדוים שבנגב מבקשים לכרות ברית, זלמן דוד ליבונטין, 1903
