היעלמותה של עזריה צ'מברליין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עזריה צ'מברליין הייתה תינוקת מאוסטרליה, אשר בליל 17 באוגוסט 1980, בהיותה בת תשעה שבועות בלבד, נעלמה מאתר לינה למרגלות האולורו במהלך חופשה משפחתית. אמה, לינדי (אליס לין) בת ה־34, טענה כי נלקחה מהאוהל שלה בידי כלב דינגו. על אף שבחקירה הראשונית של המקרה המשטרה תמכה בטענות הזוג צ'מברליין, נפתחה חקירה מחודשת של המקרה, ומסקנותיה הסופיות היו כי לינדי צ'מברליין רצחה את בתה עזריה והיא נידונה למאסר עולם. רק מספר שנים מאוחר יותר, בזמן ריצוי העונש, נמצא באזור האולורו פריט לבוש של התינוקת עזריה, הראיה היחידה שהביאה לחפותה של לינדי צ'מברליין ושחרורה מהכלא.

חקירת המקרה הכתה הד רב באוסטרליה בעקבות הסיקור התקשורתי המאסיבי לו זכתה, וכן היא הייתה הראשונה לפרסום טלוויזיוני צמוד באוסטרליה. סיקור תקשורתי זה הפך גם לסיבה לרצח האופי של הזוג צ'מברליין והפיכתם לקורבן של התקשורת האוסטרלית. המשפט המפורסם אשר אמרה לינדי צ'מברליין לאחר שגלתה כי עזריה נעלמה, "הדינגו חטף את התינוקת שלי!", הפך לאחד מסמלי ההיכר של אוסטרליה.

תוכן עניינים 1 רקע 2 ההיעלמות 3 אובדן טראגי או רצח? 4 החקירה הראשונה 5 החקירה השנייה 6 משפט הדינגו 6.1 התביעה 6.2 ההגנה 6.3 פסק הדין 7 תקופת המאסר 8 שחרור וזיכוי 9 מעורבות תקשורתית 10 מלאכים רשעים / זעקה באפלה 11 אירועים נוספים 12 האירוע בתרבות הפופולרית 13 קישורים חיצוניים 14 לקריאה נוספת

[עריכה] רקע

לינדי צ'מברליין נולדה ב־4 במרץ 1948 בוואקאטאנה שבניו זילנד ועברה עם משפחתה לאוסטרליה בשנת 1949. היא ומשפחתה היו חברים ב"כנסיית היום השביעי", תנועה פרוטסטנטית שהאמינה בתחייתו השניה של ישו. ב־18 בנובמבר 1969 התחתנה עם כומר בתנועה, מייקל צ'מברליין.

בשנות השבעים של המאה העשרים מייקל ולינדי הקימו את משפחתם. בנם הבכור איידן נולד ב־1973 ובנם השני, רייגן, בשנת 1976. חמש שנים לאחר נישואיהם המשפחה עברה לטזמניה ומשם צפונית לקווינסלנד שבאוסטרליה.

עזריה (באבי) צ'מברליין (11 ביוני 1980- 17 באוגוסט 1980) נולדה בביה"ח שבמונט אייזה, קווינסלנד כילדתם השלישית של בני הזוג.

[עריכה] ההיעלמות

ב־13 באוגוסט 1980 יצאו הכומר מייקל צ'מברליין, אשתו לינדי, בניהם איידן (בן 6) ורייגן (בן 4) ותינוקתם הטריה, עזריה, למספר ימי נופש באתרים שונים שבצפון אוסטרליה. בליל יום שבת, ה־16 באוגוסט, הגיעו לאתר מחנאות ליד האולורו, שם נשארו ללינה, כאשר ביום למחרת טיילו בשטחיו.

לאחר ארוחת הערב של אותו יום השכיבה לינדי את עזריה לישון באוהל המשפחתי יחד עם רייגן וחזרה אל שאר החונים במחנה. בלילה של ה־17 באוגוסט, שמעה לינדי זעקת תינוק מכיוון האוהל המשפחתי וכשנגשה לשם ראתה כלב דינגו יוצא מתוך האוהל. כשנכנסה פנימה, גילתה שעזריה נעלמה מעריסת הקש שישנה בתוכה. היא נמלטה בריצה בחזרה לשאר החונים בזעקות "הדינגו חטף את התינוקת שלי!". על מחצלת האוהל נמצאו כתמי דם ועקבות חיה שנעלמו במרחק מה מן האוהל. במהלך הלילה כולו צוות שכלל 300 איש, מבוגרים ונערים, חיפש אחר התינוקת בחולות שבאזור המחנה. הרמזים היחידים לעזריה היו סימנים של סריג שלבשה, נגרר בחול, ותו לא. עזריה מעולם לא נמצאה.

[עריכה] אובדן טראגי או רצח?

אנשי החוק שמונו לתיק היו המפקח מייקל גילרוי, שוטר המקוף פרנק מוריס וג'ון לינקולן. הוויכוח הראשון שעלה בתיק היה בנוגע לאמיתות הסיפור של לינדי צ'מברליין, והאפשרות שכלב דינגו אכן יוכל לסחוב תינוק במשקל חמש ק"ג. טיעון זה הועלה בידי לינקולן שלא האמין לסיפור וטענתו הנוספת היה בנוגע לטבעם הבלתי תוקפני של כלבי הדינגו. לעומתו, טען גילרוי כי היו מקרי תקיפה בקרב כלבי דינגו, גם אם לא ברמה קטלנית כמו במקרה הזה.

שבוע לאחר היעלמותה של עזריה, תייר בשם וואלי גולדווין מויקטוריה גילה בסמוך למעורת כלבי דינגו, פריטי לבוש של תינוק מגואלים בדם. פריטי הלבוש, שכללו גופיה, סרבל, מגפונים וחיתול בד התבררו מהר מאוד להיות שייכים לעזריה צ'מברליין. גודווין דיווח על גילויו ומוריס הגיע לגבות את העדות.

החשדות למעורבות של הזוג צ'מברליין בהעלמותה של עזריה החלו ב־28 באוגוסט כאשר הבלש גרים צ'ארלווד החל בחקירת התיק. דיווחו של גילרוי על הרקע של משפחת צ'מברליין עוררו את חשדותיו של צ'ארלווד, כאשר בחקירה התגלה שאדם שטען כי היה הרופא של עזריה (מה שהסתבר מאוחר יותר כשקר) סיפר שלבדיקה רפואית הביאה לינדי צ'מברליין את עזריה כשהיא לבושה כולה בשחור. כמו כן, טען שפירוש השם עזריה הוא "הקרבה בשממה", מה שגם הסתבר כשקר, שכן הפירוש האמיתי הוא "ברכת האל". גילוייו הנוספים של גילרוי היו בנוגע להימצאות בגדיה של עזריה באזור בו טיילה המשפחה, ושהמחנאים האחרים לא יכלו להגיד בוודאות אם ראו באותו ערב את התינוקת.

בינתיים, בבדיקות מדעיות שנערכו על שרידי בגדיה של עזריה הועלתה מחלוקת בנוגע לשאלה האם הקרעים שעל הבגדים נוצרו משיני כלבי דינגו, או שמא על ידי כלי מלאכותי אחר. ניסיונות שונים לאמת את אחת מההשערות, בנוסף לחיפושים אחר שרידיה של עזריה בגופות כלבי דינגו שניצודו לאחר ההעלמות, צודדו את הטענה כי התינוקת לא נהרגה בידי כלב דינגו.

הרקע התמהוני של משפחת צ'מברליין, בנוסף לחוסר הוכחות כי כלב דינגו גרם למותה של עזריה, העלו בכלי התקשורת את החשדות שהזוג רצח את בתם למטרות פולחן דתי, או ככפרה על חטאי התנועה הנוצרית בה היו חברים. במקרה אחר, קושר שמם של הצ'מברליינים להתאבדות המונית מפורסמת בג'ונסטאון, שנתיים לפני האירוע. בעקבות הראיונות הטלוויזיונים בהם הופיע הזוג הועלתה עליהם חוות דעת שלילית, בעקבות התנהגותם המנוכרת והלא הולמת לזוג שאיבד את בתם.

[עריכה] החקירה הראשונה

החקירה הראשונית למקרי מוות של מקרה ההעלמות נפתחה ב־16 בדצמבר 1980, בידי דניס באריט, החוקר למקרי המוות. אשלי מקנ'יי מטעם הטריטוריה הצפונית של אוסטרליה העלה את הטיעונים כי מותה של עזריה צ'מברליין היה רצח. תימוכיו העיקריים היו כי הבגדים שנמצאו הונחו באופן מסודר ולא נגררו, ההסתברות שכלב דינגו הוא זה שהפשיט אותם קלושה מאוד, וכן הנזק שנגרם להם לא יכל להתאפשר על ידיו. אמנם, חקירתו של מקנ'יי את לינדי צ'מברליין לא העלתה הוכחות לרצח או מניעים לכך.

ב־20 בפברואר 1981, בסיקור הטלוויזיוני הראשון של משפט באוסטרליה, סיכם באריט את ממצאי החקירה והכריז כי הסיבה המשוארת למותה של עזריה הייתה תקיפת כלב דינגו בזמן שישנה באוהל המשפחתי. בנוסף לממצאים, הוסיף באריט כי "גופתה של עזריה נלקחה מידי הדינגו, וסולקה באופן לא ברור ובידי אדם או מספר אנשים בלתי ידועים".

משטרת הטריטוריה הצפונית של אוסטרליה והתובעים לא היו מרוצים מהממצאים של החקירה הראשונית וכתוצאה מכך החקירות נמשכו. ב־19 בספטמבר 1981, כשנה לאחר סיום החקירה הראשונה, ערכה משטרת הטריטוריה הצפונית חיפוש קפדני בבית משפחת צ'מברליין, והחרימה מעל לשלוש מאות פריטים, כולל המכונית של המשפחה.

בנובמבר של אותה שנה הגיש התובע המחוזי של הטריטוריה הצפונית והשר הראשי אוורינגהם בקשה לדחיית ממצאי החקירה הראשונה בעקבות ראיות חדשות. הראייה העיקרית הייתה מציאת כמויות גדולות של דם במכונית של משפחת צ'מברליין.

[עריכה] החקירה השנייה

החקירה השנייה נפתחה באליס ספרינגס, ב־14 בדצמבר 1981. החקירה נפתחה בפני החוקר למקרי המוות, ג'רי פ. גאלוין.

כתב האישום שהוגש במשפט על ידי הפרקליט המסייע, דס סטורג'ס, העלה כי בלילה של ה־17 באוגוסט 1980, שסעה לינדי צ'מברליין את גרונה של עזריה במושב הקדמי של המכונית המשפחתית, ככל הנראה בעזרת חפץ חד כמו מספריים. הביולוגית המשפטית ג'וי קאל וד"ר ג'יימס קמרון מבית החולים של המכללה המדיקלית שבלונדון היו עדי המפתח שהזמין סטורג'ס לחקירה. ראיית המפתח שתמכה בהאשמה זו הייתה קשורה בממצאים על הסרבל והממצאים הנוספים של החקירה השנייה. ממצאים אלו כללו דיוח של קאל, בטענה שנמצאו כתמי דם עוברי מתחת למושב הקדמי של מכונית הסטיישן של משפחת צ'מברליין, טוראנה מודל 77'. דם עוברי נמצא בגופם של תינוקות עד גיל חצי שנה, ועזריה צ'מברליין הייתה בת תשעה שבועות בלבד. ד"ר קמרון טען כי בלתי סביר שהקרע בגופיה נגרם על ידי דינגו, אלא על ידי חפץ חד כמו מספריים.

ממצאים אלו שכנעו את החוקר גאלוין. לינדי הואשמה ברצח ומייקל הואשם בסיוע לעבירה.

[עריכה] משפט הדינגו

ב־13 בספטמבר 1982, נפתח המשפט נגד לינדי ומייקל צ'מברליין בעיר דרווין. אל המשפט הגיע הזוג כאשר לינדי הייתה הרה בפעם ברביעית. שופט התיק היה ג'יימס מיורהד, שעמד בראש "הכתר" (גוף המייצג את סמכות החוק) שייצג את התביעה יחד עם איאן ברקר. פרקליטי ההגנה היו ג'ון פיליפס ואנדרו קירהאם. בתחילת המשפט הציג ברקר את טיעוניו באומרו למושבעים כי טענתם של הזוג צ'מברליין היא שקרית, והסיפור חושב מראש במטרה לספק לעצמם אליבי מוצק. בדבריו ציין ברקר כי אין התייחסות לתווי התנהגות מוקדם של לינדי כלפי עזריה או לשאר ילדיה, אלא רק בהקשר למקרה הנתון.

[עריכה] התביעה

עדויות המחנאים האחרים ששהו באתר בערב ה־17 באוגוסט 1980, ספקו תמיכה רבה להגנה, אף על פי שהתביעה הייתה זו שזימנה אותם. תיירת בשם סאלי לאו סיפרה כי לינדי נעדרה מארוחת הערב במשך שש דקות בלבד, זמן שלא נראה סביר כדי לבצע מעשה רצח ולהסתירו. טענה נוספת הייתה כי זעקת התינוקת נשמעה מאזור האוהל, ולא מהמכונית, והיא גם נשמעה עוד לפני שלינדי הגיעה לשם. בעלה של סאלי, גרג לאו, נשאל האם ראה את אחד מבני הזוג, או שניהם, מנקים דם מהמכונית שלהם בהתאם לזמן המשוער לכך, וזה טען כי לא, ושאם הדבר קרה, לפחות אחד מבין השוהים הרבים באתר היה מבחין בכך. עדות נוספת הייתה של ג'ודי ווסט, אשר סיפרה על כלב דינגו שניסה למשוך את בתה בידה, מה שחיזק את הטענה שכלבי דינגו הם תוקפניים.

אמנם עדה אחת מבין השוהים באתר, איימי וויטאקר, פגעה בהגנה בעקבות עדות על התנהגותם התמהונית של הזוג צ'מברליין. לטענתה, מספר דקות לאחר הזמן המשוער בו התקיימה התקיפה, הגיע מייקל אל הקרוון שלה באומרו "דינגו לקח את התינוקת שלנו, והיא ככל הנראה כבר מתה כעת." בעוד שלינדי אמרה לעצמה "יהא אשר יהא, זהו רצון האל.". בנוסף לכל אלה, תיארה איך הזוג הלך אל תוך הסבך לזמן של עשר עד עשרים דקות. מאוחר יותר, טענה התביעה שבזמן זה קברו בני הזוג את עזריה בחולות. עדות זו של וויטאקר גרמה ליחס עוין ודעת ציבור שלילית כנגד הזוג, במהלך החקירה ואף מוקדם יותר.

קית' לנהן, טרמפיסט מדמם שנאסף בידי הזוג צ'מברליין בשנת 1979, זומן בידי ההגנה בשביל לבטל את הטענה העקרית של התביעה, שמקור הדם במכונית הוא של עזריה. מטרת עדות זו הייתה להטות את חבר המושבעים לטובת ההגנה, אך ברקר רצה להוכיח כי הכמויות של חלבון הדם העוברי שנמצא לא יכלו להמצא בגופו של אדם כה בוגר. בסופו של דבר, עדותו של לנהאן חיזקה את ההגנה.

על אף החיזוקים שקבלה ההגנה מהעדויות, צוות המומחים המדעיים במקרה היו אלו שהטו את הכף לטובת התביעה. עדויות רבות היו קשורות בממצאים על פריטי הלבוש של עזריה: הביולוג, ד"ר אנדרו סקוט העיד כי הדם שזרם על הגופיה של עזריה נגרם מחתך של כלי חד באזור הצוואר; בארי קוקס העיד כי קרעי הסרבל נראו כאילו בוצעו בחיתוך ולא בידי דינגו; מומחה הבד המוביל באוסטרליה, פרופסור מלקולם חייקין, הדגים את האופן בו חיתוך בד כמו בגדיה של עזריה משאיר סיבי בד רבים, כמו אלו שנמצאו בתיק המצלמה של מייקל צ'מברליין, שם חשדו שגופת עזריה הוסתרה. על אף גילוי זה, ההגנה דלתה מידע מחייקין שאותם סיבים יכלו גם להגיע מבגד חדש שלא עבר כביסה, ואכן, הצ'מברליינים טענו שנהגו לשים בתוך התיק בגדים של עזריה.

הראיות החיוניות ביותר של התביעה להרשעת הזוג צ'מברליין היו של הביולוגית ג'וי קאל, אשר העידה כי מצאה את הדם העוברי במכונית של משפחת צ'מברליין. עם זאת, ההגנה דלתה מידע חיוני מקוהל בנוגע לשרידי הבדיקות שלה, מה שהעלה כי כל הצלוחיות בהן בוצעו הבדיקות הושמדו, וכן גם האפשרות הסבירה ביותר שהדם שכביכול היה במכונית, הגיע בכלל מהטרמפיסט המדמם משנת 1979.

עד נוסף של התביעה היה ברנרד סימס אשר חקר מקרי תקיפת בני אדם בידי כלבים, ומסקנותיו היו שלא היו קיימים כל סימנים לתקיפת דינגו על בגדיה של עזריה. לטעתנו, תקיפה מסוג זה הייתה גורמת לדימום מאסיבי בהרבה יותר. טענה נוספת של סימס הייתה בנוגע לכך שאין זה אפשרי שכלב דינגו יסגור את לסתותיו על ראשו של תינוק, אך קירקהאם, מההגנה, ביטל טענה זו כאשר הציג תמונה בה כלב דינגו סוגר בלסתותיו על ראש של בובה, בגודל של תינוק, מקדקודה ועד לאוזניה. צילום זה גרם לסימס לחזור בו מטענתו.

העד האחרון מטעם התביעה היה פרופ' ג'יימס קמרון, שהעיד עוד בחקירה השנייה כי הפציעה של עזריה נגרמה מחתך של סכין. ד"ר קמרון טען כי "היה קיים פצע של חריטה מסביב לצוואר, במילים אחרות- שיסוע גרון", בהתבסס על תמונות אולטרה סגולות של הסרבל של עזריה. בנוסף טען כי מהתמונות עולה כי על הבגד יש טביעת יד קטנה של אדם מבוגר, מוכתמת בדם. במקרה של קמרון כעד, ההגנה נסתה להוכיח כי אינו כשר להעיד, בעקבות מקרים רבים בעבר בהם עזר להרשיע רבים שהסתברו להיות חפים מפשע.

[עריכה] ההגנה

ב־13 באוקטובר הגיע תורה של ההגנה. העדות הראשונה של ההגנה הייתה לינדי צ'מברליין עצמה. בנוסף לתיאור פריטי הלבוש שנמצאו, תיארה לינדי פריט לבוש נוסף שטרם נמצא, כותונת סרוגה בצבע לבן עם שוליים בצבע לימון. מכיוון שפריט לבוש זה היה הבגד העליון שלבשה עזריה, טענה ההגנה כי עליו ימצאו סימני התקיפה של הדינגו. אמנם, פריט לבוש זה מעולם לא נמצא וכן אף אחד מלבד לינדי צ'מברליין לא יכל להעיד על קיומו. בהתייחס לעדותו של פרופסור קמרון, הראה ג'ון פיליפס לעדים במשפט כי טביעת האצבעות המוכתמות בדם הראתה ארבעה פרקים בכל אצבע, בניגוד לשלוש, כמו אצל כל אדם אחר.

בתורה של התביעה לתחקור העדות של לינדי צבמרליין, הקדיש ברקר את רוב מאמציו בשביל להוכיח כי הסיפור של הזוג הינו שקרי, בשאלות מתחכמות וביצירת בלבול אצל לינדי. שאלות בנוגע לפשר הימצאות הדם במכונית או העדר כמות של דם יוצאת מגדר הרגיל באזור האוהל הועלו לצד הצהרות של בארקר בנוגע למעשיה של לינדי, במטרה להחליש ולעייף אותה, כשלבסוף טען כי סיפור הדינגו הוא פרי דמיונה.

לאחר עדותה של לינדי עלו לדוכן עוד שני תריסר עדים. העדים חולקו למספר קבוצות: חלקם שיבחו את הזוג והעידו על סבלם באבל על בתם וחלקם ספרו על מקרים של תוקפנות מצד כלבי הבר שבאזור האולורו. העדים הנותרים היו מומחי הרפואה המשפטית מטעם ההגנה שהתנגדו לטענות של התביעה, לרוב בקשר לראיות הדם העוברי.

אחד מעדי המפתח מטעם ההגנה היה הפרופסור בארי באווצ'ר, מומחה לרפואה משפטית. באווצ'ר יצא כנגד המסקנות של ג'וי קאל בנוגע לדם העוברי שנמצא במכונית המשפחתית של הצ'מברליינים וכיצד שיטת בדיקה מסוג זה הביאה לתוצאות שגויות. בעדותו של מומחה נוסף, ריצ'רד ניירן, יצא גם הוא נגד הבדיקות של קוהל שככל הנראה היו בלתי מהימנות למכביר, אך עדויות אלו לא השפיעו רבות על דעתם של חבר המושבעים.

עדותו של מומחה לכלבי הדינגו, לס האריס, הייתה מבין החשובות ביותר של ההגנה. לטענתו, כלב דינגו שיכול לצוד טרף בגודל כמו של עזריה, יתאפשר לו ליצור לכידה סביב הראש כולו כדי להביא לשיתוקו. טענתו הנוספת בנוגע לכמות דם מזערית באזור האוהל הייתה כי מקרי ציד של כלבי דינגו מותירים כמות דם מעטה ביותר.

העד האחרון מטעם ההגנה היה מייקל צ'מברליין, שעדותו המבולבלת פגעה בה קשות. בחקירה של ברקר את מייקל, הוא התמקד בהתנהגותו התמוהה בזמן שלאחר היעלמותה של אזריה, כמו האופן בו לא ניסה לתרום למציאתה, או האופן בו לא שאל את לינדי דבר על היעלמותה של עזריה. בשאלותיו הנוקבות טען ברקר כי התנהגות זו נבעה מהעובדה שהוא ידע שלינדי רצחה את עזריה ושסיפור הדינגו הוא בדיוני לחלוטין. על כל השאלות ענה מייקל באדישות ועייפות, מה שהפך את עדותו בעיני חבר המושבעים כבלתי אמינה ואף בלתי הולמת ברמת האדישות שלה.

בנאום הסיכום של ההגנה, טען פיליפס כי התביעה לא מצאה דבר כדי להוכיח את אשמת הזוג צ'מברליין במות עזריה, ואף לא מצאה מניע לרצח.

בנאום הסיכום של התביעה, הודה בארקר כי לא נמצא מניע, מכיוון שמטרת המשפט לא הייתה זו, אלא למצוא אם אכן היה רצח. טענתו העיקרית הייתה כי על המושבעים לקבוע אם הרוצח הוא הדינגו או לינדי צ'מברליין, ומכיוון שלא נמצאו שום עדויות לכך שכלב דינגו גרם למותה של עזריה, אין זה אפשרי להאשים אותו.

[עריכה] פסק הדין

ב־29 באוקטובר 1982, בשעה 08:33 בבוקר, הכריז חבר המושבעים על פסק הדין. לינדי צ'מברליין נמצאה אשמה ברצח ומייקל צ'מברליין נמצא אשם בסיוע לעבירה. דיווחים מאוחרים יותר סיפרו כי חבר המושבעים היה מפולג בדעתו כאשר התחלקו בתחילה לארבעה בעד הרשעה, ארבעה נגד הרשעה, וארבעה נוספים נמנעים. לינדי צ'מברליין נשפטה למאסר עולם בכלא דרווין ולעבודות פרך. מייקל צ'מברליין נמצא אשם בסיוע לרצח אך עונשו הושעה בשביל לטפל בילדיו בהיעדר אמם. השופט מיורהד אמר על כך: "אני מוצא זאת לא רק הולם, אלא אף בטובתו של הצדק, לעשות כן."

[עריכה] תקופת המאסר

חודש לאחר שהוכנסה לכלא דרווין, ילדה לינדי צ'מברליין את בתה הרביעית, קאליה. מיד לאחר הלידה לינדי שוחררה בערבות לתקופה קצרה על מנת לטפל בבתה הטריה. בזמן זה המתינה לינדי לתוצאות הערעור על עונשה, אך באפריל 1983 הוחזרה לכלא לאחר שהערעור נדחה ברוב מוחץ וקאליה נמסרה למשפחה אומנת. עשרה חודשים מאוחר יותר סירב בית הדין העליון לבטל את ההרשעה בהצבעה של שלושה קולות לשניים.

בזמן בו רצתה לינדי את מאסרה הגיעו דיווחים חדשים שהטילו ספק בראיות שהביאו להרשעתה, מטעם תנועת "שחררו את לינדי" שתפסה תאוצה. טבעם המפוקפק של הראיות המשפטיות מצד התביעה והמשקל הרב שהיה להם בהרשעה, העלו עניין בנוגע להליכים ולעדויות מהימנות. הטיעון המרכזי היה בהקשר לגילוי שמה שנחשב לדם במכונית של משפחת צ'מברליין היה לא פחות ולא יותר מתחליב צבע. מעל למאה אלף אוסטרליים חתמו על עצומות לשחרורה, אך עוד נותרה המחלוקת בנוגע לחפותה, כאשר בסקר עלה כי 52% מתושבי אוסטרליה האמינו שהיא אשמה.

[עריכה] שחרור וזיכוי

בתחילת שנת 1986, תייר בריטי בשם דייוויד ברט נפל אל מותו מהאולורו במהלך טיפוס לילי. בגלל המרחב העצום של הסלע והאזור הסבוך סביב השטח שלו, שרידי גופתו של ברט נמצאו רק לאחר שמונה ימים, מתחת לצוק עליו איבד את אחיזתו, בסמוך למאורות כלבי דינגו. במהלך חיפוש משטרתי באזור אחר עצמות שנלקחו מהאזור בידי כלבי דינגו, נמצא פריט לבוש בגודל מזערי. במהרה הוא זוהה בתור פיסת העדות החיונית להוכחת חפותם של הזוג צ'מברליין - הכותונת הסרוגה של עזריה.

הכותונת, אשר קיומה היה מוטל בספק, הכילה את סימני תקיפת הדינגו אשר הוכיחו שלינדי צ'מברליין נקיה מכל אשמה. כתוצאה מכך הורה השר הראשי על שחרורה מהכלא לאלתר. ב־7 בפברואר 1986 יצאה משערי הכלא והחלה בתהליך שיקום חייה.

לאחר שחרורה מהכלא החלה חקירה משפטית שחלקה הרב כלל ביקורת נוקבת על העדויות של עדי התביעה. במאי 1987 הנפיק השופט טרוור מורלינג דו"ח בן 380 עמודים שביקר את שיטת העבודה המדעית של ג'וי קאל, ג'יימס קמרון ועדים רבים מטעם התביעה. התנהגותם הרגישה והמבינה של נופשי האתר באותו ערב גורלי צוינה לשבח על אי ייחוס חשיבות להתנהגות תמהונית לסוגה של לינדי צ'מברליין, ומתן אמון מוחלט בגרסאתה.

ב־15 בספטמבר 1988, בית המשפט של הטריטוריה הצפונית, ביטל את כל ההרשעות נגד לינדי ומייקל צ'מברליין. הביטול בוסס על דחיית שני טיעוני המפתח של התביעה: הטענה בנוגע הימצאות הדם העוברי במכונית המשפחתית והנחות שהיו מבוססות על הטיית המשפט. חודש מאוחר יותר, ערכו בני המשפחה משתה ניצחון לאורחים שהוזמנו לקפיטריה שבמכללת אבונדייל. בין אותם שהוזמנו בידי הצ'מברליינים היו עדי ההגנה והפרקליטים, זוג שביתם נלקחה ממכוניתם בידי דינגו, ועיתונאים ופוליטיקאים שעמדו לצידם במהלך השנים של התיק. עורך הדין קן קריספין שיבח בנאומו את הצ'מברליינים על היותם חופשיים, באופן ראוי לציון, ממרירות או רחמים עצמיים.

שנתיים לאחר שנוקו מכל אשמה, מייקל ולינדי צ'מברליין קבלו פיצויים בסך 1.3 מיליון דולר אוסטרליים, על מאסר בלתי מוצדק.

בשנת 1990, פרסמו הצ'מברליינים את האוטוביוגרפיה "דרך עיניי". שנה לאחר מכן לינדי ומייקל התגרשו. בשנת 1992, התחתנה לינדי עם ריק קרייטון, מוציא לאור וחבר בכנסיית היום השביעי. הזוג חי באוסטרליה.

[עריכה] מעורבות תקשורתית

"משפט הדינגו" היה המפורסם ביותר בהיסטוריה של אוסטרליה, בין השאר מעצם העובדה שרוב העדויות שהוצגו להרשעתה של לינדי צ'מברליין הוכחו מאוחר יותר כחסרות כל בסיס. המקרה מהווה עד היום דוגמה לאופן בו התקשורת ודעות קדומות יכולות להשפיע על פסק דין באופן כה מזיק.

דעת הקהל והתקשורת במהלך המשפט היוו משקל רב נגד הצ'מברליינים. העובדה שהמשפחה הייתה חברה בתנועה נוצרית תמוהה שהאמינה בתחייתו השנייה של ישו (ששמה הוכפש בטענה שהיא בעצם כת מסתורית שרצחה תינוקות כחלק מטקסים ביזאריים) ושלינדי צ'מברליין לא הראתה שום רגשות לאחר מות עזריה, חזקה את האשמות השווא החמורות שהמשפחה לקחה את בתם הטריה להיות קרבן באזור השממה.

המשטרה קיבלה עצה אנונימית מאדם בטלפון, שטען כי הוא הרופא של עזריה, ושפירוש שמה הוא "הקרבה בשממה", אם כי הפירוש האמיתי הוא "ברכבת האלוהים". המטלפן לא מסר שם. טענות נוספות היו שלינדי צ'מברליין היא מכשפה. שמועה נוספת שתפסה תאוצה בתקופת החקירה הייתה שבנם בן השש של הצ'מברליינים, איידן, הוא האשם במותה של עזריה, ושסיפור הדינגו ההיה במטרה להסתיר את האשמה שלו.

[עריכה] מלאכים רשעים / זעקה באפלה

הסיפור של עזריה צ'מברליין עובד למספר רב של ספרים וסרטים. אחד מהם הוא ספרו של ג'ון ביירן, "מלאכים רשעים", שיצא לאור בשנת 1985. בשנת 1987 הבמאי האוסטרלי פרד שפיסי עיבד את הספר לסרט זעקה באפלה, בו כיכבו מריל סטריפ כלינדי וסאם ניל כמייקל צ'מברליין. בעקבות הליהוק של סטריפ האמריקאית לסרט נמתחה ביקורת, אך לבסוף רוב המבקרים שבחו את הופעתה בסרט, וכן גם לינדי צ'מברליין עצמה. הסיפור עובד גם בטלוויזיה האוסטרלית בסדרה דוקודרמטית- "Who Killed Baby Azaria?" עם איליין יוסטון כלינדי וג'ון האמבלין בתור מייקל, וכן גם במיני סדרות, "דרך עיני"" (2004)., עם מירנדה אוטו וקרייג מקליישן בתור הזוג צ'מברליין. סדרות אלו התבססו על ספר שכתבה לינדי, העונה על אותו השם.

[עריכה] אירועים נוספים

בשנת 1995, התקיימה חקירה שלישית בידי חוקר מקרי מוות, ג'ון לאוונדס, שעלו ממנה ממצאים לא מאומתים, מה שהותיר את התיק כבלתי פתור.

ביולי 2004, פרנק קוול, אסיר במלבורן, טען כי ירה בכלב דינגו בשנת 1980 ומצא תינוק בתוך פיו. לאחר ראיון עם מר קוול בעניין, המשטרה החליטה לא לפתוח את התיק מחדש. הסיבה העקרית לכך הייתה טענתו שהוא תלש סרט מהכותונת של עזריה כהוכחה למעורבותו. אמנם, לינדי צ'מברליין הייתה בטוחה לחלוטין כי לא היה שום סרט על הכותונת.

טענתם של הצ'מברליינים שכלב דינגו לקח את עזריה התקבלה בתחילה בספקנות רבה בידי רבים. מספר גורמים הביאו לספקנות זו, ביניהם חוסר הידע על כלבי דינגו וטבע התנהגותם, והעובדה שחיה זו בדרך כלל נמצאת באזורים מרוחקים ולפיכך נצפת לעתים רחוקות בידי האוסטרליים. ביחד עם הסברה שכלבים מזן זה מאולפים, כלבי הדינגו הובחנו כלא מסוכנים.

על אף כל אלה, מאז תיק צ'מברליין, מקרים שהתבררו כתקיפות בידי כלבי דינגו הביאו לשינוי דרסטי בדעת הקהל. הסברה כי כלבי דינגו מסוכנים מקובלת כיום ברבים, מה שהביא למסקנה שהתינוקת עזריה ככל הנראה נהרגה מתקיפת דינגו, ושגופתה נלקחה ונאכלה על ידו, מה שלא הותיר כל זכר ממנה.

תקיפת כלבי דינגו באי פרייזר שבחוף של קווינסלנד, מקום המקלט האחרון לכלבי דינגו טהורים, הביאה לשינוי קריטי בדעת הקהל. לאור תיקפות אלו, שרובם התרחשו בשנות התשעים המאוחרות, עולה כי קיימות לפחות ארבע מאות תקיפות כלבי דינגו ידועות באי פרייזר בלבד. רוב התקיפות היו נגד ילדים, אבל לפחות שתיים היו נגד מבוגרים.

באפריל 1998 תינוקת בת שנה וחודש נתפסה בידי כלב דינגו ונגררה מסמיכת פיקניק במחנה טיולים שבוואדי פוינט. במקרה הזה, למרבה המזל, התינוקת הושמטה מפיו של הדינגו כאשר אביה התערב בנעשה.

[עריכה] האירוע בתרבות הפופולרית

מיד לאחר תחילת האירועים סביב היעלמותה של עזריה צ'מברליין, התקשורת והתרבות הפופולרית החלו להשתמש בהם באופנים שונים, כולל בדיחות שהתפשטו באוסטרליה ומחוצה לה. בעקבות הפרסום המתוח של המאורע, אך בעיקר בזכות הסרט שיצא בעקבותיו, הרעיון של דינגו שחוטף תינוקת הפך לנקודת ציון בתרבות האוסטרלית. רוב ההתייחסות בתרבות ובתקשורת קשורה להצהרה של לינדי צ'מברליין מיד לאחר היעלמות בתה - "הדינגו חטף את התינוקת שלי!"

• בסדרת הטלוויזיה באפי, אוז, האדם זאב, הוא חבר בלהקה "דינגואים אכלו את התינוקת שלי".
• בפרק אחד בסדרת הטלוויזיה סיינפלד, "הננטש", איליין תקועה בשיחה עם אשה יומרנית שאומרת "אמרי לארוסי שאני מחפשת אותו. איבדתי את הארוס שלי, המסכן (The poor baby)!". בתגובה, איליין עונה במבטא אוסטרלי כבד "אולי הדינגו אכל לך את התינוק".
• בספטמבר 2001, בגיליון של מגזין "Maxim", קטע מתוך מאמר בשם "חמש סיבות לשנוא את האוסטרליים" דירג במקום הרביעי - "כלבי דינגו אוכלי תינוקות".
• בשנת 2001, סיור קצר באוסטרליה שאורגן בידי המוזיקאי בן פולדס נקרא "דינגו חטף את הלהקה שלי", בהקשר הומוריסטי לפירוק הלהקה הקודמת שלו, בן פולדס פייב (Ben Folds Five).
• בסדרת האנימציה משפחת סימפסון היו הרבה מקרים בהם הייתה התייחסות לפרשת צ'מברליין:
  • בפרק "בארט נגד אוסטרליה", בארט מתגרה בטלפון באזרח אוסטרלי באומרו "היי תקשיב, אני חושב שאני שומע דינגו אוכל את התינוקת שלך".
  • בפרק "ליסה מקבלת טוב מאוד", ליסה מתמכרת למשחק שנקרא "Dash Dingo" (פרודיה בפני עצמה על המשחק "קראש בנדיקוט"), ואחת המשימות בו כוללת למצוא ולטרוף שבעה תינוקות בדולח.
• בסדרת האנימציה "החיים על פי רוקו" המספרת על רוקו, חיית בר אוסטרלית, שמהגרת לאמריקה, ישנן התייחסויות רבות לתעלומת עזריה צ'מברליין.
• בפרק מסדרת האנימציה, דירת המצוירים, ספאנקי האם מנסה לשכנע את וולדור דוקבאט לצוד יצורי יער למזון. בשלב מסוים ספאנקי אומר: "אנחנו נאכל כמו כלבי דינגו במחלקת יולדות!".
• בפרק "אנטי-תזה" בסדרת הדרמה "חוק וסדר: כוונה פלילית", כאשר נשאל מה קרה לניקול וואלאס, אליזבת' היצ'נס (שהיא ניקול בזהות בדויה) עונה: "בטח נחטפה על ידי דינגו, זה קורה הרבה באוסטרליה".
• בפרק של סדרת האנימציה "הקרצית", פושע נמלט בשם ד"ר מנטל נכנס לביתו של הקרצית בהפכו לתינוק. סוכן ממשלתי המעוניין לתפוס אותו בלי לחשוף את זהותו הקרימינלית, משתמש במקרן הולגרמות כדי להיראות כמו כלבי דינגו פראיים בשביל לקחת את מר מנטל.
• בפרק "מר גמיש" בסדרת הטלוויזיה פרייז'ר, אדי הכלב, קורע את בובת מר- גמיש של ניילס, כשדפני אומרת "הדינגו אכל לך את הבובה".
• ברצועה אחת של הקומיקס "הצד האחר", מתוארת חוות כלבי דינגו בסמוך לפעוטון, כשכלבי הדינגו נשענים בפראיות על גדרות החווה, והכותרת היא "צרות נרקמות".
• בסדרת האנימציה Space Goofs, החייזרים מטפלים בתינוק שננטש. בשלב מסוים הוא מתחיל לעשות בלאגן והחיתול שלו יוצר אווירה קשה בבית. בדיון על הבעיה, אחד החייזרים, אשר ניסה לאכול את התינוק קודם לכן, אומר "זה לא אוכל ראוי אפילו לכלב דינגו!".
• הזמר הצרפתי אלן בארייר, כתב שיר שתוכנו עסק באיך הממשלה תוכל אי פעם לפצות את לינדי צ'מברליין על הכליאה הבלתי מוצדקת שלה.
• בפרק בסדרת האנימציה Clone High, גאנדי נאבק בדנייאל פלדספר, "הדרגון האוסטרלי הסטריאוטיפי", שמצהיר: "אני אוכל אותך כמו שדינגו אוכל תינוק".
• בסרט האנימציה "ראגרטס", כשהילדים בסרט נעלמים, אביהם של שניים מהילדים נשאל בידי העיתונות "האם זה נכון שדינגו אכל את התינוק שלך?".
• במאי 2006, מגזין המכוניות האוסטרלי Muscle, כתב מאמר על המכונית של משפחת צ'מברליין, טוראנה מודל 77', שהייתה ברשותם בזמן מותה של עזריה. כרגע היא במהלך שיפוצים בידי חברי משפחה והערך שלה, ככל הנראה, יהיה רב.
• בפרק בסדרת האנימציה איש משפחה, שם של תוכנית רדיו הוא "הדינגו והתינוק".
• בפרק מסדרת האנימציה "Bro Town", אחת הדמויות צועקת "רוץ כמו דינגו עם תינוק בפה!", בניסיון לעודד סוס במירוץ סוסים.
• בשנת 1989 קליפ מוזיקה של להקתה אוסטרלית- "TISM", כלל עותק פיקטיבי של מגזין טיים שכותרתו הייתה "TISM חטפו לי את התינוק"

[עריכה] קישורים חיצוניים

• משפט הדינגו- תורגם על ידי זיו מגן

[עריכה] לקריאה נוספת

• משפטים מפורסמים מאת פרנק מק'לין