דולפינן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
|
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | לווייתנאים |
| משפחה: | דולפיניים |
| סוג: | דולפינן |
| מינים | |
|
דולפינן ים תיכוני |
|
| שם מדעי | |
 Tursiops |
|
| תחום תפוצה | |
 |
|
דולפינן (שם מדעי: Tursiops) הוא סוג של דולפינים המכיל שני מינים: דולפינן ים תיכוני (Tursiops truncatus) ודולפינן אנקולי (Tursiops aduncus). הדולפינן הים תיכוני הוא המוכר ביותר מבין מיני הדולפין.
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפיינים פיזיים
הדולפיננים הם יונקים ימיים אפורים, כאשר צבעו של חלקם העליון כהה יותר מצבעו של חלקם התחתון. לסתותיהם מוארכות, ויחד הן יוצרות את החרטום של הדולפינן. אפם של הדולפיננים הוא למעשה חור הנשיפה שנמצא במעלה ראשם. את מחיצת אפם ניתן לראות כאשר חור הנשיפה פתוח.
אורכם של דולפיננים בוגרים נע בין שניים לארבעה מטרים, ומשקלם נע בין 150 ל-650 קילוגרמים. עם זאת, במרבית חלקי העולם אורכם של הדולפיננים הוא שני מטרים וחצי ומשקלם בין 200 ל-300 ק"ג, כאשר הזכרים ארוכים במעט מן הנקבות, אך כבדים מהן בצורה משמעותית. גודלם של הדולפיננים משתנה באופן משמעותי בהתאם לבתי הגידול בו הם חיים. מרבית המחקרים בתחום זה נעשו בצפון האוקיינוס האטלנטי, שם חוקרים זיהו שני אקוטיפים. הדולפיננים האלו, שחיים במים חמים ורדודים יחסית, נוטים להיות בעלי גוף קטן יותר מאשר קרוביהם החיים במים קרים יותר. הסנפירים האחוריים והגביים של הדולפיננים מורכבים מרקמות חיבור, והם אינם מכילים עצמות או שרירים. הם מתקדמים במים על ידי הנעת הסנפיר האחורי מעלה ומטה. הסנפירים הצדיים משמשים להיגוי ולקביעת כיוון התנועה; הם מכילים עצמות שהן בבירור הומולוגיות לרגליים הקדמיות של יונקים יבשתיים (מהם התפתחו הלווייתנאים לפני 50 מיליוני שנים לערך).
[עריכה] טקסונומיה
לאחרונה התפצל מין מהמין דולפינן ים תיכוני (T. truncatus), למין חדש- דולפינן אנקולי (T. aduncus). לכן, בסוג דולפינן קיימים כיום שני מינים:
- דולפינן ים תיכוני (T. truncatus) - נמצא במרבית האוקיינוסים הטרופיים והחמים; צבעם הוא לעתים כחול; קיים קו בצבע כהה החל מהחוטם ועד לחור הנשיפה. תחת מין זה מסווגים שלושה תת-מינים:
- Tursiops truncatus gilli
- Tursiops truncatus ponticus
- Tursiops truncatus truncatus
- דולפינן אנקולי (T. aduncus) - נמצא באזור שמסביב להודו, אוסטרליה ודרום סין; צבע גבו אפור כהה, ובטנו לבנה עם נקודות אפורות.
מכיוון שהמין השני התפצל מהראשון רק לאחרונה, קיים חוסר בהירות רב בנוגע להבדלים בין שני המינים. תפוצתם של שני המינים חופפת במידה ניכרת, מה שהוביל את איגוד השימור העולמי (IUCN) לקבוע את מצב שימורם של שני המינים כ'מצב לא ידוע'.
[עריכה] התנהגות
המהירות הטיפוסית של הדולפיננים היא בין 5 ל-11 קמ"ש, אולם הם מסוגלים להגיע למהירות מרבית של 35 קמ"ש למרחקים קצרים. הם מגיחים מהמים בכל 5 עד 8 דקות על מנת לנשום דרך חור הנשיפה שלהם. עם זאת, ברוב הזמן הם נושמים לעתים תכופות יותר, בתכיפות של מספר פעמים בדקה. שינת הדולפיננים היא קלה למדי; מספר מדענים הציעו כי הדולפיננים, כמו מרבית הדולפינים, מתפקדים כל שחלקי המוח ישנים בנפרד- כאשר האחד ישן, השני ער ולסירוגין. כמו כן, הוצע כי הדולפיננים ישנים שינה זעירה למשך זמנים קצרים.
הדולפיננים חיים לרוב בקבוצות הנקראות "להקות", שלרוב מכילות עד תריסר פרטים. כמו כן, ייתכן כי מספר להקות יצטרפו אחת לשנייה, ויצרו קבוצות גדולות יותר המונות מאה פרטים ויותר. להקה טיפוסית מורכבת מקבוצת נקבות והוולדות שלהן. הזכרים חיים בדרך-כלל בגפם או בקבוצות של שניים עד שלושה פרטים, ומצטרפים ללהקות למשכי זמן קצרים.
הדולפינן ידוע באופיו הידידותי וסקרנותו כלפי בני-אדם הנמצאים במים או לידם. מדי פעם קורים מקרים בהם דולפיננים הצילו צוללנים פגועים על ידי העלאתם לפני המים. מעשים מסוג זה הביאו לכך שהם קיבלו את הכינוי "החבר הטוב ביותר של האדם בים". על היחסים המורכבים בין הדולפיננים לאדם ראו להלן.
הדולפיננים הם טורפים. לעתים הם מגלים התנהגות תוקפנית, שכוללת לחימה בין זכרים על מעמד ועל נקבות. תוחלת חייהם של הדולפיננים עומדת על בין 20 ל-35 שנים.
[עריכה] תזונה
תזונתם של הדולפיננים מורכבת בעיקר מדגים קטנים, אולם לעתים הם גם אוכלים דיונונים, סרטנים תמנונים וחיות דומות אחרות. צורתם של שיניהם היא דמוית חרוט, והיא נועדה לתפוס, אך לא ללעוס, את הטרף. כאשר הם מוצאים להקה של דגים, הם משתפים פעולה על-מנת להצמיד את הדגים אחד לשני, ועל ידי כך להגדיל את כמות הטרף. בצד הציד המשותף, הם גם מחפשים דגים בגפם. לעתים, על מנת להקל על מלאכת הטרף, הדולפיננים יצליפו בדגים עם הסנפיר האחורי, ועל ידי כך יהממו אותם ואז יוכלו לאכול אותם בשקט מבלי שיצטרכו לרדוף אחריהם.
[עריכה] חושים ותקשורת
על מנת למצוא מזון, הדולפיננים נעזרים בצורה של תהודה הדומה לסונאר: הם מאתרים עצמים על ידי הפקת קולות והאזנה להד שלהם. זרם הנקישות רחב התדרים נפלט בצורת קרן מרוכזת לכיוון בעל-החיים. לדולפיננים יש שני פתחי אוזניים קטנים ליד העיניים, אולם מרבית גלי הקול נקלטים על ידי הדולפיננים דרך הלסת התחתונה. כאשר העצם מתקרב, עוצמת ההד הולכת וגוברת, והדולפינן מגיב לשינוי זה בהנמכת עוצמת הנקישות המופקות. כאשר הדולפינן מגיע למטרה שלו, מרווח הזמן בין נקישה לנקישה קטן גם הוא, שכן כל נקישה מופקת כאשר ההד של הנקישה הקודמת נקלט על ידי הדולפינן. בעקבות מחקר שערכו Pack & Herman , [1], הוצע כי הדולפיננים מקבלים מידע גם על צורת הגוף לקראתו הם נעים, ולא רק בנוגע למרחקו מהם. במלים אחרות, הוצע כי הדולפיננים יוצרים "תמונת הד" של גוף המטרה שלהם.
חוש הראייה של הדולפיננים חד גם הוא. עיניהם ממוקמות בצידי הראש, והן בעלות שכבה מחזירת אור (נקראת בלטינית: Tapetum lucidum) המסייעת להם בתנאי אור עמום. האישון שלהם מעוצב בצורת פרסה והוא בעל שני סדקים, ובכך הוא מאפשר להם לראות היטב הן באוויר והן במים, על אף ההבדלים בין הצפיפויות של התווכים. מתחת לפני המים, עדשת העין משמשת לריכוז האור, בעוד שבאוויר האור הבהיר במיוחד משמש לכיווץ האישון, מה שמביא לתמונה ברורה וחדה העוברת דרך סדק קטן.
בניגוד לחושים אלו, חוש הריח של הדולפיננים חלש למדי. עובדה זו הגיונית למדי, בשל כך שחור הנשיפה שלהם, המקבילה שלהם לאף של האדם, סגור כאשר הדולפינן נמצא בתוך המים, ונפתח באופן רצוני רק כאשר הדולפינן יוצא מהמים על-מנת לנשום. בנוסף, אין לדולפיננים עצבים מיוחדים הקשורים בחוש הריח, כמו גם חלק מיוחד במוח לקליטת מידע זה. חוש הטעם שלהם לא נחקר רבות, אולם הם הציגו יכולת להבחין בין טעם מלוח, מתוק, מר וחמוץ. זאת ועוד, דולפיננים בשבי פיתחו העדפות לגבי סוג הדגים שהם מעדיפים, אף על פי שלא ודאי כי הם מעדיפים סוג כזה או אחר של דגים על סמך הטעם שלהם.
הדולפיננים מתקשרים אחד עם השני באמצעות השמעת ציוצים, שריקות ושפת גוף. דוגמאות לשפת הגוף של הדולפיננים כוללות קפיצה מהמים, סגירת לסתותיהם תוך כדי השמעת נקישה, הכאת זנבותיהם על הקרקע ואפילו נגיחות קלות עם ראשם. כל תנועות הגוף הללו הם אמצעי של הדולפיננים להעביר מסרים [2]. מסרים אלו כוללים מעקב אחר מיקומם של הדולפיננים האחרים בקבוצה, אזהרת חברי הקבוצה על סכנה אפשרית או דיווח על מזון אפשרי וסמוך. הדולפיננים מפיקים את מגוון הקולות שלהם בעזרת שימוש בשישה שקי אוויר המצויים לצד חור הנשיפה שלהם. אין להם מיתרי קול. לכל פרט יש אפנון תדר (Frequency Modulation) ייחודי המהווה מעין חתימה "קולית", המסייעת בזיהוי הדולפינן.
[עריכה] מיניות ורבייה
לזכר יש שני חורים בתחתית גופו; האחד מכסה על הפין והאחד את פי הטבעת. לנקבה יש רק חור גניטלי אחד, שמכסה על הן על הנרתיק והן על פי הטבעת. בכל צד של חור זה קיים סדק בלוטות חלב אחד.
התנהגויות אופיניות לחיזור של הזכר מגוונות, וכוללות מגוון נגיעות ונקישות. לפני ההזדווגות יש משחק מקדים ממושך; אחרי כן הזכר והנקבה מסתדרים בתנוחה של בטן מוצמדת לבטן. הפין מזדקף, יוצא מחורו, ומוחדר לנרתיק. משך ההזדווגות נע בין 10 ל-30 שניות, אולם הצמד חוזר עליו מספר פעמים, כאשר בין חזרה לחזרה מפרידות מספר דקות הפסקה.
תקופת ההריון היא בת 12 חודשים. הוולד נולד במים רדודים. בכל לידה הנקבה ממליטה דולפינן אחד, שאורכו מיד לאחר הלידה הוא מטר אחד בממוצע. הוולד יונק מאמו במשך 12 עד 18 חודשים. הוא חי קרוב לאמו במשך שש שנים, בעוד הזכרים אינם מעורבים בגידול צאצאיהם. הנקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל 5 עד 12, והזכרים מאוחר יותר - בגילאים 10 עד 12.
[עריכה] טורפים טבעיים
הטורפים הטבעיים של הדולפיננים הם כרישים גדולים, כמו הכריש הטיגריסי (Galeocerdo cuvier), הכריש העפרורי (Carcharhinus obscurus) והכריש השורי (Carcharhinus leucas). כמו כן, חלק מלווייתני הקטלן עלולים לטרוף דולפיננים, אולם הם עושים זאת רק לעתים רחוקות. עם זאת, הדולפינן אינו חסר אונים כנגד טורפים אלו, וידוע על מקרים בהם הוא נאבק בהם. אכן, חיות הדולפיננים בלהקות משמשת להגנה בפני הטורפים. הם עשויים להשתמש בטכניקות מורכבות על מנת לחמוק מטורפיהם, והם אף עשויים להכות את המאיימים עליהם עד מוות. הדולפיננים אף יעזרו לחבריהם הפצועים, בכך שיסייעו להם להישאר מעל פני המים לנשימה [3].
[עריכה] הדולפינן והאדם
.jpg/150px-Shoebill_(su_neko).jpg)
בדומה למנעלניים, שאף הם טורפי דגים, ניחן הדולפינן בהבעת פנים מחויכת בעיני המתבונן האנושי. יחד עם עיניו הגדולות, מבטו הממוקד ופניו החלקות, שהן תכונות האופייניות לילדים, מעורר מראה הדולפינן חיבה רגשית בבני אדם. חיבה זו עשויה לעמוד מאחורי ההאנשה שעברו הדולפיננים בשורה ארוכה של סרטים וספרים, בהם היו שלום ותודה על הדגים.
בכתבי היוונים תוארו מקרים בהם הצילו מיני הדולפינן את האדם מטביעה ומתקיפות כרישים. מקרה כעין זה תועד בנובמבר 2004 בניו זילנד. במהלך התקרית, כריש מהמין קרחה לבנה התקרב לעבר שלושה מצילים ששחו במרחק מה מהחוף. קבוצה של דולפיננים הקיפה את המצילים במעגל צפוף במשך ארבעים דקות, ליוו את המצילים ומנעו מהכריש לתקוף אותם.[4]
הדולפינן נמצא בשבי האדם למטרות בידור מאז 1949, במופעי להטטנות וראווה, בשחייה ובצלילה ובמשחק משותפים. הם מציגים יכולת למידת פעולות אקרובטיות, איתור חפצים מוסתרים ומשחק בכדור.
בנוסף, הסוג משמש לצורכי מחקר פיזיולוגיים וסוציולוגיים על בני הסדרה כולה, בגלל נגישות החוקרים אליו במתקנים השונים.
דייגים פוגעים בדולפינן, במחשבה שהוא מתחרה איתם בשלל הדגה. יש שעדיין סוחרים בבשרו למטרות מאכל, בשומן הגוף משתמשים כשמן לטיגון ולאפייה, חלקים אחרים משמשים כחומרי דישון וכשמנים בתעשייה.
בארצות הברית, מוגנים המינים בסוג החל משנת 1972 כ"חוק ההגנה על יונקים ימיים". אישורי סחר בהם, למטרות שהוזכרו לעיל, דורשים אישור מיוחד ממחלקת המסחר של ארצות הברית.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דולפינן ים תיכוני |
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Pack, A. A.; Herman L. M. (1995). "Sensory integration in the bottlenosed dolphin: Immediate recognition of complex shapes across the senses of echolocation and vision". Journal of the Acoustical Society of America 98: 722-733.
- ^ http://www.nationalgeographic.com/kids/creature_feature/0108/dolphins2.html
- ^ DOLPHIN., The Columbia Encyclopaedia, Sixth Edition 2006
- ^ עדותם של מצילים בניו זילנד שדולפיננים הגנו על חייהם
