בנימין בלומברג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנימין בלומברג (נולד ב-1923), איש קהילת המודיעין הישראלית.
 |
בלומברג נולד בשנת 1923 במקווה ישראל ולמד בבית הספר החקלאי. בשנת 1940, עם סיום חוק לימודיו, יצא להכשרה בקיבוץ בגליל התחתון, שם צורף להגנה ושובץ בש"י. עם פרוץ מלחמת העצמאות מונה לאחראי על אבטחת מפעל האשלג בקלי"ה, אולם המפעל המבודד, שהיה קשה להגנה, ננטש. אז חזר בלומברג לש"י, וממנו ליורשו - השב"כ. בשב"כ שובץ למטה מס' 5 שהיה אחראי על הביטחון במשרדי הממשלה וצה"ל ומונה לתפקיד קצין ביטחון במשרד הביטחון. עם השנים הורחבו סמכויותיו והוא הפך לקצין הביטחון הראשי של מערכת הביטחון, תפקיד שהתגלגל בדיעבד להיות הממונה לביטחון במשרד הביטחון (המלמ"ב).
בתפקיד זה מונה בלומברג על ידי מנכ"ל משרד הביטחון דאז שמעון פרס להיות אחראי על אבטחת הקמת הקריה למחקר גרעיני בדימונה. לשם כך הקים לעצמו בלומברג צוות מצומצם שכלל את מזכירתו שושנה מילר, עוזרו וראש המטה שלו, יוסי מיטב, ואלכס קינן (לימים מנכ"ל המכון למחקר ביולוגי בישראל) על תקן יועץ חיצוני. לימים התגלגל הצוות להיות "הלשכה לקשרי מדע" (הלק"ם). אבטחת האתר נחשבה למשימה קלה יחסית, ובוצעה על ידי צה"ל, אולם השמירה על הסודיות במפעל כה גדול שכלל הן עובדים ישראלים והן עובדים צרפתים היוותה את האתגר. בלומברג ואנשי צוותו נפגשו מדי פעם עם כאלו שנחשדו בפטפטנות והזהירו אותם לבל ישוחחו על עבודתם. בלומברג התבלט כאיש שטח וטרח לצאת בעצמו למשימות, ואף ללוות את המשלוחים החשובים של הציוד והחומרים מהכור ואליו.
בשנת 1965, עם הצטרפותו של פטרונו, פרס, למפלגת רפ"י והישגה הדל בבחירות, החל ראש הממשלה הנבחר לוי אשכול לטהר את מערכת הביטחון מאנשיו של פרס. בלומברג, שבניגוד לאחרים במשרד נחשב לשתקן ולכזה שלא מביע את דעותיו הפוליטיות, ניצל מ"הגליה", אולם הוכפף, יחד עם הלק"ם, לסגן שר הביטחון צבי דינשטיין.
מאחר שבניית הכור הסתיימה (הצוותים הזרים האחרונים התפנו מהמקום בשנת 1965) התפנה כעת בלומברג לעסוק יותר בענייני הלק"ם. הייתה זו יחידה סודית שעצם קיומה הוסתר לא רק משירותי ביון ידידותיים אלא גם משירותי הביון בישראל. תפקידה של היחידה היה לאסוף מידע טכנולוגי-מדעי בארצות הברית, מערב אירופה ודרום אפריקה - החל באיסוף חומר טכנולוגי מכתבי עת וכלה בגניבת טכנולוגיות בשביל התעשיות הביטחוניות של מדינת ישראל. שמו של בלומברג נקשר במבצעים חשאיים כמו למשל מבצע "פלאמבאט" בשנת 1988, בו רכשה מדינת ישראל 200 טונות של אורניום טבעי, המכונה בעגה המקצועית "אבקה צהובה" מחברה בלגית שכרתה אותו בקונגו. למרות שיעדו המוצהר של המטען היה איטליה, הספינה שהובילה את המטען מאנטוורפן פגשה בלב ים ספינה אחרת של חברת צים והעבירה אליה את האורניום, שהגיע לישראל. הלק"ם תחת פיקודו של בלומברג הייתה מעורבת גם בעקיפת אמברגו הנשק הצרפתי שהוטל על ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים על ידי הברחת ספינות שרבורג ותוכניות המיראז' 5, שיוצר אחר כך בתעשייה האווירית תחת השם "נשר".
כבר בשנת 1974 קבע מנכ"ל משרד הביטחון דאז, יצחק עירוני, שבידיו של בלומברג מרוכזת עוצמה רבה מדי והוא החל במהלך להעברת האחריות על אבטחת הכור בדימונה מבלומברג למלמ"ב דאז, חיים כרמון. אולם מותו של עירוני עצר את המהלך הזה, וסמכויותיו של בלומברג הושבו. לאחר המהפך הפוליטי של שנת 1977 קרא סגן שר הביטחון מרדכי ציפורי לשר הביטחון עזר ויצמן להחליף את בלומברג ב"אחד משלנו", אולם בלומברג נלחם על תפקידו ושכנע את ראש הממשלה מנחם בגין להותירו בתפקידו. בשנת 1981 פיטר שר הביטחון דאז, אריאל שרון, שזה עתה נכנס לתפקידו, את בלומברג, שהוחלף ברפי איתן. כדי להצדיק את הדחתו של בלומברג הופצו שמועות על כך שבלומברג היה מעורב כביכול בפעולות שלא עלו בקנה אחד עם מינהל תקין וכי התגלגלו לידיו כספים שלא הייתה עליהם בקרה הולמת, וכי חלקם אף הגיעו לקרנות סודיות של מפא"י.
