אטימולוגיה עממית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אטימולוגיה עממית היא תפיסה שגויה או לא-מדויקת של מקורה של מילה בתודעת הדוברים בציבור הרחב. בניגוד לאטימולוגיה מדעית, המחפשת אחר התפחותה של מילה על פי קריטריונים היסטוריים וסמנטיים, האטימולוגיה העממית מתבססת בדרך כלל על קרבה בצורה או בהגייה למילה אחרת.
אטימולוגיה עממית עשויה לעתים לשנות את משמעותה של מילה. כך למשל הפועל העברי "הציע", שמשמעותו "ערך, שיטח, פרש", קיבל את המשמעות של "נתן עצה", בגלל הקרבה בין השורשים יצ"ע ויע"ץ. המילה המקראית "מנזר" מציינת היום את מושבם של הנזירים, אף על פי שבמקורה המקראי אין לה כל קשר לכך. גם צורתה של המילה עשויה להשתנות, לדוגמה דוברי עברית המפרקים את הביטויים "אי-רגולרי" (במקור irregular) או "אי-לגאלי" (illegal) כאילו מדובר בתחילית העברית "אי-" המציינת שלילה, בעוד למעשה מדובר בהידמות של התחילית הלטינית im-. בביטוי "הנץ החמה", צורת המקור "הנץ" נתפסה כהרכבה של ה"א הידיעה למילה "נץ", וכך נוצרה הצורה "נץ החמה".
תופעה הקרובה לאטימולוגיה עממית היא תופעת המילים התאומות, שבה זוגות של מילים שמשמעותן קרובה וגם צורתן דומה מתחלפות זו בזו. זוגות כאלה בעברית הם למשל טפל-תפל, עפר-אפר וחרת-חרט.
במקרא ובמקורות קדומים אחרים משמשת לעתים אטימולוגיה עממית לצורך מדרש שמות. כך למשל השם המצרי "משה" נדרש בספר שמות (ב, י): "ותקרא שמו משה, כי מן המים משיתִהו". בעוד שהמקור הוא ככל הנראה המילה המצרית ל"ילד" ,ms [1].
[עריכה] הערות שוליים
- ^ עולם התנ"ך, שמות, עמ' 32
[עריכה] ראו גם
- תיקון יתר
- גזירה לאחור
[עריכה] לקריאה נוספת
- גד בן-עמי צרפתי, העברית בראי הסמנטיקה, הוצאת האקדמיה ללשון העברית, ירושלים, תשס"א, פרק שנים-עשר
