קורבן תודה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קורבן תודה- קורבן שהיה נהוג בזמן שבית המקדש היה קיים. קורבן זה הוא קורבן יחיד, כלומר - מובא על ידי אנשים פרטיים, ונדבה - כלומר - אין חובה להביאו. קורבן תודה הובא על ידי אדם שרצה להוקיר תודה לאלוהים. היה מוקרב על חלות חמץ, וחובה לסיים את אכילתו עד הבוקר שאחרי, ואם נותרו שאריות - יש לשרפן.
[עריכה] המקור מן התורה
"אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות... בלולות בשמן...ובשר זבח תודת שלמיו ביום קורבנו לא יניח ממנו עד בוקר. והנותר מבשר הזבח... באש ישרף"
[עריכה] כיום
כיום אומרים בפסוקי דזמרה את פרק ק' שבתהילים (מזמור לתודה) שמזכיר את קורבן התודה.
