ציץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ציץ- בספר שמות (כח,36) מופיע הציווי "וְעָשִׂיתָ צִּיץ, זָהָב טָהוֹר; וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם, קֹדֶשׁ לַהשם". בהמשך הספר (שמות לט,30) מתוארת הכנתו "וַיַּעֲשׂוּ אֶת-צִיץ נֵזֶר-הַקֹּדֶשׁ, זָהָב טָהוֹר; וַיִּכְתְּבוּ עָלָיו, מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם--קֹדֶשׁ, לַהשם". תיאור הציץ מופיע בתלמוד (בבלי, סוכה ה ע"א; שבת סג ע"ב):

'ציץ דומה כמין טס של זהב, ורחב ב' אצבעות, ומוקף מאזן לאזן.

וכתוב עליו ב' שיטין יו"ד ה"א מלמעלה וקדש למ"ד מלמטה. וא"ר אליעזר בר' יוסי אני ראיתיו ברומי וכתוב עליו קדש לה' בשיטה אחת'

ובהמשך נפסק בספרי הפוסקים, על מציאותו (רמב"ם, הלכות כלי המקדש ח,ב) ועל דרך הכנתו (שם ט,א-ב)

תוכן עניינים 1 גודל הציץ 2 כתיבת האותיות 3 מיקום הכיתוב 4 נקבי הציץ 5 מקום הציץ על הראש 6 תפקידי הציץ 7 משמעויות נוספות למילה ציץ

[עריכה] גודל הציץ

בתוספות (סוכה ה ע"א ד"ה ואל) נטען שלפי הפסוק "והיה על מצח אהרן" (שמות כח,38) העוסק בציץ, משתמע ששיעור הציץ צריך להיות לפי גודל המצח, וסתם מצח שיעורו שתי אצבעות. עקב לימוד מהמקרא והמצב שהתקיים בבית המקדש מובאת בברייתא בתלמוד (בבלי, סוכה ה ע"א) גודל הציץ. בה מתואר שרוחב הציץ הנו שיעור שתי אצבעות, ואורכו צריך להיות הקפה מאוזן לאוזן.

יש פוסקים (תוספות סוכה ה ע"א ד"ה ואל; משנה למלך, לרמב"ם הלכות כלי מקדש ט,א) שכתבו ששיעור זה הוא מדברי סופרים, אבל מדין התורה הציץ כשר בכל גודל שהוא.

[עריכה] כתיבת האותיות

הרמב"ם (הלכות כלי המקדש ט,א-ב) מתאר את דרך כתיבת האותיות שבציץ, כך:

'והאותיות בולטות לפניו, חופר את האותיות מאחריו, והוא מדובק על השעווה, עד שבולט. והוא נקוב בשתי קצותיו..'

הראב"ד (בהשגות) כותב על דברים אלו 'אינו חופר אלא מכה בדפוס צורת האותיות מאחוריו עד שהאותיות בולטות מלפניו..' יש מפרשים שכתבו שהרמב"ם והראב"ד אינם חולקים. אך לפי הבנת הראב"ד מסתבר, שלפי הרמב"ם כתיבת האותיות צריכה להיות בחפירה אחת, בסוג של כתיבה 'במקשה אחת'. לעומת זאת לפי הראב"ד יש לבצע כתיבה על ידי סיתות.

[עריכה] מיקום הכיתוב

בברייתא בתלמוד מובא שסידור האותיות הנו שהשם הקדוש יופיע בשורה העליונה, ובשורה התחתונה יופיע 'קדש ל'. המורכבות בגישה זו הנה בכך שהיא יוצרת שינוי בסדר המילים שהיה צריך להיות 'קדש להשם' ובו המילה קודש קודמת לשם המפורש. לכן הפרשנים מסבירים שהמילה 'קדש ל' הייתה כתובה בתחילת השורה התחתונה, ובכך נוצר גוון מסוים בו המילה קודש קודמת לשם המפורש. לעומת זאת כבר בברייתא מובאת דעה שהכיתוב נמצא באותו שורה, ולפי העדויות כך למעשה נהגו בבית המקדש.

[עריכה] נקבי הציץ

[עריכה] מקום הציץ על הראש

[עריכה] תפקידי הציץ

גם במסכת פסחים דף טז מובא "על מה הציץ מרצה - על הדם ועל הבשר ועל החלב, שנטמא בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון, בין ביחיד בין בציבור! "

[עריכה] משמעויות נוספות למילה ציץ

במקרא עצמו המילה ציץ מתארת אף דברים אחרים, כגון תחילת הפריחה (במדבר יז,23), שם של צומח (ישעיהו מ,6-8) ושם מקום (דה"ב כ,16)