פרץ מרקיש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרץ מרקיש (יידיש: פּרץ מאַרקיש) (1895 - 1952) היה משורר, סופר ומחזאי יידי, מבכירי המשוררים היהודים בברית המועצות.
[עריכה] ביוגרפיה
פרץ מרקיש נולד בעיירה פולונניה בפלך ווהלין באימפריה הרוסית (כיום מחוז חמלניצקי באוקראינה). אביו היה מלמד בחדר. בגיל צעיר עזב פרץ את הבית, תחילה לברדיצ'ב ולאחר מכן לאודסה, שם עבד בכל מיני עבודות מזדמנות. מגיל 17 החל לכתוב שירים, תחילה דווקא ברוסית. בשנת 1916 גויס לצבא הרוסי ולחם בקרבות מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1917 נפצע קשה בקרב ושוחרר מהצבא. הוא התיישב בקייב, והחל לפרסם שירים אקספרסיוניסטיים וסיפורים קצרים בעיתון יהודי. בשנת 1920 הוציא אוסף שירים ביחד עם שני משוררים יידיים, דוד הופשטיין ולייב קויטקו. בשנת 1921 עזב את רוסיה ובמשך כחמש שנים חי ועבד בפולין, בגרמניה ובצרפת. בשנים 1922 - 1924, יחד אורי צבי גרינברג ומלך ראוויטש, הוציא לאור את כתב העת הספרותי "כאַליאַסטרע" (כנופיה, ביידיש).
בשנת 1926 חזר לברית המועצות, כבר כמשורר מפורסם, התיישב במוסקבה ועסק בפעילות ספרותית. כתב שני רומנים ("אחד על אחד" ו"דור הולך ודור בא"), מחזות ( "האדמה" ו"משפחת עובדיה") ומאות שירים. שיריו גם תורגמו לרוסית על ידי אנה אחמטובה. חלק מהמבקרים הספרותיים ביקרו את מרקיש על כך שיצירותיו "לאומניות מדי" ואינן עומדות בקנה המידה של "האינטרנציונליזם הסוציאליסטי".
בשנת 1941, עם פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות, היה בין מייסדי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי ומן החברים הבולטים בו.
פרץ מרקיש נעצר בינואר 1949 יחד עם עסקנים יהודים רבים, סופרי יידיש, משוררים ואנשי תיאטרון. ב-12 באוגוסט 1952 הוא הוצא להורג עם עשרות סופרים יהודים אחרים. רק בשנת 1956, לאחר שינויים בממשל של ברית המועצות, טוהר שמו. שיריו נדפסו מחדש, הן ביידיש והן בתרגום לרוסית.
בישראל בערים חיפה וקריית ים ישנם רחובות הקרויים על שמו.
[עריכה] ספריו שתורגמו לעברית
- "דור הולך ודור בא"
- "כיוון לא צפוי", הוצאת הקיבוץ המאוחד
[עריכה] משפחתו
לפרץ מרקיש היו שני בנים:
