פסוקי דזמרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פסוקי דזמרה הם חלק מתפילת שחרית שתיקנו חז"ל הנפתחים בברכת "ברוך שאמר" [אך לפי נוסך תימן הבלדי לפני "ברוך שאמר" יש "המהולל"] ומסתיימים בברכת "ישתבח". התפילה במתכונתה כיום (ראה ההתפתחות ההיסטורית) מורכבת מפסוקים הלקוחה מרחבי התנ"ך - מספר שמות, משלי, דברי הימים ובעיקר מספר התהילים.

תוכן עניינים 1 המהולל 2 מקור השם 3 מבנה "פסוקי דזמרה" בימי החול 3.1 מזמור שיר חנוכת הבית לדוד 3.2 ברוך שאמר 3.3 הודו 3.4 מזמור לתודה 3.5 יהי כבוד 3.6 אשרי יושבי ביתך ומזמורי "הללויה" 3.7 "ויברך דוד" 3.8 שירת הים 3.9 ברכת ישתבח 4 פסוקי דזמרה בשבת וחג 4.1 מזמורי תהילים נוספים 4.2 נשמת כל חי 5 סדר החשיבות 6 קישורים חיצוניים 7 הערות שוליים

[עריכה] המהולל

זהו קטע קצר שנמצא בסדורי התפילה של יהודי תימן[בלדי] שמתאר את אחדותו רוממותו וגדולתו של אלוהים, ועוד על אמינותו של עם ישראל ואמונתו באל, "המהולל"נאמר בכל הימים[גם בשבת] בשחרית לפני "ברוך שאמר". "המהוּ‏לל לעולם ולעולמי עולמים אנו עבדיך לך מודים יודעים ומעידים ומגּ‏ידים שאין אלוהּ‏ בלתך ואין אלוהּ‏ זולתך ואין אלוהּ‏ כערכך ואין אלוהּ‏ כיוצא בך ואין אלוהּ‏ אלא אתה לבדך ככתוב בתורתך "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוהים אין עוד מלבדו".

[עריכה] מקור השם

השם פסוקי דזמרא מופיע לראשונה בתלמוד הבבלי:

	אמר רבי יוסי: 'יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום' איני? (האמנם?) והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף! כי קאמרינן בפסוקי דזמרא.
-- שבת קיח, ב

מקור השם הוא כנראה בכך שעיקר גופם של פסוקי דזמרה הוא (בלשון רש"י) "מזמורי הלולים".

על פי המקובלים^[1], השם פסוקי דזמרה אינו נגזר מזִמְרָה (במובן של שיר), אלא מזְמִירָה (במובן של קיצוץ) משום שחלק זה של התפילה, הקודם לקריאת שמע ותפילת שמונה עשרה, תפקידו לסלק ו"לקצץ" את כל כוחות הסטרא אחרא הרוצים למנוע את קבלת התפילה.

אצל הספרדים והאיטלקים, וקהילות גאורגיה, לא מקובל השם "פסוקי דזמרא" אלא "זמירות". לעתים קרובות שם זה כולל את כל קטעי התפילה הנאמרים עד לתפילת יוצר (כולל פרשת הקרבנות).

[עריכה] מבנה "פסוקי דזמרה" בימי החול

הסדר המובא להלן הינו לפי נוסח אשכנז. לפי נוסח הספרדים (ובהשפעתו גם לפי נוסח ספרד) מקדימים את "הודו" לפני "מזמור שיר חנוכת הבית", ומוסיפים פסוקים מסוימים וכן את המזמור "למנצח בנגינות".

[עריכה] מזמור שיר חנוכת הבית לדוד

פרק ל' מספר תהילים. מקור אמירתו כנראה בנוסח הספרדים, שאמרוהו תוך השמטת הפסוק הראשון של המזמור ("מזמור שיר חנוכת הבית לדוד") והתחלה מן הפסוק השני - "ארוממך ה' כי דיליתני". עם הזמן חדרה אמירת המזמור גם לנוסח ספרד, אלא שנתווספה אמירת הפסוק הראשון (שהושמט בנוסח עדות המזרח). בסידורי האשכנזים לא נמצא המזמור לפני תקמ"א, ולא ברור לחלוטין מתי מנהג זה חדר לנוסח אשכנז. בנוסח איטליה ובתכלאל עד היום מזמור זה אינו נמצא.

חלק מהספרדים, וכל קהילות גאורגיה נוהגים בחנוכה להוסיף את הפסוק הראשון, המושמט בשאר השנה, אך בקהילות אחרות לא נהוג כך.

[עריכה] ברוך שאמר

ברכת הפתיחה של פסוקי דזמרה. פותחת בסדרה של ברכות "ברוך... ברוך... ברוך...".

מקור אמירת הברכה "ברוך שאמר" לוט בערפל. על פי מקורות קבליים, תפילה זו נתקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה, שהעתיקו אותה מפתק בין שמונים ושבע מילים שנפל מהשמים, מעבר לכך, כל שידוע הוא שהתפילה עתיקה במקורה, משום שהיא מופיעה כבר בתלמוד הירושלמי.

מקורות אשכנזיים קדומים גרסו כי התפילה אמורה להכיל שמונים ושבע מילים, בהתאם לדרשה הגימטראית על הפסוק: "ראשו (כלומר תחילת פסוקי דזמרא) כתם פז", ופוסקים שונים השתמשו בטענה זאת כדי לדחות נוסחאות שונות של התפילה. דעה זו התקבלה בנוסח אשכנז ובנוסח איטליה. בנוסח הספרדים הקדום (וכך עד היום בקהילות הספרדיות של מערב אירופה), וכן בתכלאל, נוסח פרס, וחלק מהסידורים בנוסח הרומניוטים מובאים נוסחים ארוכים בהרבה, ואף שונים זה מזה. לפי נוסח פרס למשל נמצא נוסח ארוך במיוחד לפי סדר האלף-בית. בנוסח הספרדים הקדום גם נהוג להוסיף קטע מתאים בשבת ("ברוך המנחיל מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קודש") ובחגים (למשל בפסח "ברוך שנתן לעמו ישראל את יום חג המצות הזה את יום טוב מקרא קודש הזה"). בנוסח הספרדי חל שינוי רק לאחר התפשטות קבלת האר"י בקהילות הספרדיות. האר"י העדיף את הנוסח האשכנזי, הקצר, ובכך נדחק הנוסח הספרדי הקדום לטובת הנוסח האשכנזי כמעט בכל הקהילות הספרדיות.

לפני ברוך שאמר יש הנוהגים (בעיקר בנוסח ספרד, וקצת מנוסח אשכנז) לומר "הריני מזמן את פי להודות להלל ולשבח את בוראי. לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל". בקהילות גאורגיה,נוהגים לומר נוסח "לשם יחוד" ,בנוסח אחר. כפי הנדפס בסידור "תפילת רפאל" (שהוא כמנהג העדה).

בעת אמירת ברוך שאמר נהוג לעמוד. יש הנוהגים לאחוז בפתילות הציצית הקדמיות^[2], ובתום הברכה לנשקן.

[עריכה] הודו

כאמור, על פי נוסח אשכנז, "הודו" נאמר לאחר ברוך שאמר, ואילו על פי נוסחי ספרד, האיטלקים והספרדים, הוא נאמר לפניו.

תפילת "הודו" מורכבת משני חלקים, כאשר החלק הראשון לקוח מפרק טז של דברי הימים א' (פסוקים ח - לו), בתור תפילה שנאמרה על ידי דוד המלך בעת העלאת ארון הברית לירושלים. על פי סדר עולם רבה^[3], תפילה זו המשיכה להאמר בכל יום, עד לבניית המקדש.

החלק השני של "הודו" מורכב מלקט פסוקים מתהילים.

על פי ספר המנהיג ומחזור ויטרי היו אומרים "הודו" בבית המקדש בעת הקרבת קורבן התמיד של שחר, ולכן אומרים אותה בכל יום לעומת זאת, בסדר עמרם גאון ובאבודרהם, "הודו" מופיע בתור תוספת לשבת, ובשיבולי הלקט הוא אינו מוזכר כלל.

[עריכה] מזמור לתודה

בשיבולי הלקט מובאים שני מנהגים הפוכים לגבי אמירת מזמור לתודה - פרק ק' מתהילים. מנהג אחד, המבוסס על המסורת שמזמור זה הושר בעת הקרבת קורבן התודה, ולכן יש לאומרו בכל יום חול, אך לא בשבת, בה אין מקריבים קורבן זה (על סמך דעה זו כותב הלבוש כי יש לשיר מזמור זה).

הדעה השנייה גורסת כי יש לומר את המזמור דווקא בשבת ולא בחול, משום שהשבת היא "יום הודאה" (כדוגמת הפסוק "מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות ...").

דעה שלישית מובאת באבודרהם ולפיה אומרים מזמור לתודה בכל יום, בין בשבתות וחגים, ובין ביום חול, ומסתבר שכך נהגו בספרד בתקופתו.

למעשה נהוג ברוב הנוסחים (אשכנז, ספרד, ספרדים ותימן) לומר שיר זה ביום חול בלבד, ובשבת הוא מוחלף ב"מזמור שיר ליום השבת". לעומת זאת האיטלקים נוהגים לאומרו רק בשבתות ולא בימות החול.

יש שכתבו שאין לאומרו גם בערב פסח, משום שגם אז לא הוקרב קורבן תודה (משום שהוא מוקרב עם חמץ, ובאותו יום אסור להשהות חמץ מאמצע היום). כן יש הסוברים שאין אומרים מזמור זה בערב יום כיפור, מחמת שזמן אכילת קרבן תודה הוא יום ולילה, ואסור להקריב קרבן תודה בערב יום כיפור משום שממעט בזמן אכילתו. כפי דעה זו נוהגים האשכנזים וחלק מן הספרדים, אם כי רוב הספרדים נוהגים לאומרו גם בימים אלו.

[עריכה] יהי כבוד

"יהי כבוד ה' לעולם" - לקט של 21 פסוקים המופיע כבר בסדר רב עמרם גאון. יש שכתבו שהוא הקדמה למזמור "תהילה לדוד" (ובעצם הוא מסתיים בפסוקים "אשרי יושבי ביתך" וכו'). לעומת זאת היו שסברו שזהו הגרעין המקורי של פסוקי דזמרה, כנרמז משמם - פסוקים, ולא מזמורים.

בקבלה מובאת חשיבות עצומה למזמור זה כאשר כל פסוק מכוון לאחת מאותיות השם "ש-ד-י" (השם מופיע באופנים שונים במשך שבע פעמים).

[עריכה] אשרי יושבי ביתך ומזמורי "הללויה"

ערך מורחב – אשרי יושבי ביתך

החלק העיקרי של פסוקי דזמרה הם מזמורי התהילים, שהראשון הוא המזמור "תהילה לדוד" (הידוע יותר בשם "אשרי יושבי ביתך", על שם שני הפסוקים שמקדימים לו) ולאחריו מזמורים קמ"ו - ק"נ, הפותחים ומסיימים במילה "הללויה".

הסיבה לאמירת מזמורים אלו, היא משום שמזמורים אלו עוסקים בגדלות הבורא ועל ידי הכרת גדלותו, מפנים המתפלל לפני מי הוא עומד בתפילתו, וזאת כדי להדגיש שהמטרה העיקרית בתפילה איננה בקשת הצרכים האישיים, אלא ההתקרבות לקב"ה.

בנוסף לכך, חז"ל לומדים שהסדר הנכון של התפילה הוא להקדים דברי שבח לבקשה, ולפיכך בתקנם את הליטורגיה, הם מיסדו זאת.

	דרש רבי שמלאי 'לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל'. מנלן? (מנין לנו) ממשה - דכתיב: (דברים ג, כג) "ואתחנן אל ה' בעת ההיא" וכתיב: "ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך" וכתיב בתריה: אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון"
-- תלמוד בבלי, ברכות לב, א

בתקופת התנאים אמירת פסוקי דזמרה נחשבה למנהג חסידות, כמאמרו של רבי יוסי (מצוטט לעיל) אולם במהלך השנים פשט המנהג לומר פסוקים אלו בכל יום בתפילה וכיום הם נחשבים כמנהג המחייב את כל קהילות ישראל.

[עריכה] "ויברך דוד"

לאחר סיום מזמורי "הללויה" נהוג להוסיף פסוקי שבח, הפותחים בתפילתו של דוד המלך "ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל" עד "ומהללים לשם תפארתך" (דברי הימים א' פרק כ"ט י'-י"ג). לאחר פסוקים אלו פותחים בסדרת פסוקים מספר נחמיה (פרק ט' ו'-י"א) "אתה הוא ה' לבדך", המתארים את השתלשלות ההיסטוריה עד לקריעת ים סוף. פסוקים אלו נאמרים כהקדמה ל"שירת הים".

[עריכה] שירת הים

[עריכה] ברכת ישתבח

פסוקי דזמרה נחתמים בברכת ישתבח אשר עניינה הוא האמירה שכל השבחים שבעולם ראויים להיות מופנים כלפי הקב"ה.

[עריכה] פסוקי דזמרה בשבת וחג

[עריכה] מזמורי תהילים נוספים

בשבת ובחג נהוג להוסיף מזמורים שונים בפסוקי דזמרה, אחרי "הודו" ולפני "יהי כבוד" (ולפי נוסח הספרדים ונוסח ספרד, לפני "ברוך שאמר"). ישנם מספר מנהגים באשר לתוספות אלו. לפי נוסח ספרד בסיום מזמורים אלו, לפני "ברוך שאמר" מוסיפים את הפיוט "האדרת והאמונה".

[עריכה] נשמת כל חי

ערך מורחב – נשמת כל חי

נשמת כל חי הינו פיוט הכלול בתפילת שחרית בשבתות וחגים. תפילת "נשמת כל חי" נאמרת גם בליל הסדר וכלולה בהגדה. תפילת נשמת כל חי נאמרת גם על ידי יחידים אשר ניצלו מצרה. במקורות רבים נאמר שההתחייבות לומר את נשמת כל חי בעת צרה היא סגולה להנצל מצרה.

ידועה גם בתור "ברכת השיר" (אם כי ישנן פרשנויות נוספות למונח זה, המופיע במסכת פסחים).

[עריכה] סדר החשיבות

הפוסקים השונים תפסו חלקים שונים של פסוקי דזמרה כבעלי חשיבות שונה, כמו שנובע מהנחיותיהם למאחר לבית הכנסת, אשר צריך לדלג על חלקים מפסוקי דזמרה כדי להספיק להתפלל בצבור קריאת שמע ושמונה עשרה (יש לציין שעל פי הקבלה קיימת בעיה לדלג ויש הנוהגים בכל מקרה לומר את כל התפילה על הסדר):

• החשיבות הכי גדולה היא להתפלל שמונה עשרה עם הציבור. לשם כך ניתן לדלג על כל פסוקי דזימרא ולא לאומרם כלל.
• באם יש לאדם מעט זמן יאמר "ברוך שאמר" ו"ישתבח" וכן מזמור כלשהו (נהוג לומר "אשרי יושבי ביתך"). לאחר התפילה יכול להאדם להשלים את הקטעים שלא אמר והדבר נחשב לו רטרואקטיבית.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• עניינם הרוחני של פסוקי דזמרה, מאת הרב אליעזר מלמד, באתר Yeshiva.org.il (ישיבת בית אל)

• הלכות פסוקי דזמרה, מאת הרב אליעזר מלמד, באתר Yeshiva.org.il (ישיבת בית אל)

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ מופיע לראשונה בתחילת "שערי אורה" לרבי יוסף ג'יקטיליה
2. ^ משנה ברורה סימן נ"א, א'
3. ^ סדר עולם רבה, פרק יד: "בשחר היו אומרים: "הודו לה' קראו בשמו וגו'" עד: "אל תגעו במשיחי וגו'", ובין הערבים היו אומרים: "שירו לה' כל הארץ וגו'" עד: "ואמר כל העם אמן והלל לה'". וכך היו אומרים כל מ"ג שנה בציון לפני הארון, עד שהביאו שלמה לבית העולמים".

סדר התפילה ביהדות לימי חול

תפילת שחרית - ברכות השחר | פרשת הקורבנות | פסוקי דזמרה | קריאת שמע וברכותיה | תפילת שמונה עשרה | חזרת הש"ץ, קדושה וברכת כהנים | תחנון | קריאת התורה | אשרי יושבי ביתך | למנצח | קדושה דסידרא | שיר של יום | פיטום הקטורת | עלינו לשבח תפילת מנחה - אשרי יושבי ביתך | תפילת שמונה עשרה | חזרת הש"ץ וקדושה | תחנון | עלינו לשבח תפילת ערבית - קריאת שמע וברכותיה | תפילת שמונה עשרה | עלינו לשבח