עזרת נשים (בית המקדש)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עזרת נשים – השטח המזרחי של חצר בית המקדש, בין החומה הפנימית לעזרה (השם הכולל לעזרת ישראל ועזרת כהנים).
עזרת הנשים הייתה קיימת בבית המקדש השני, וישנם מקורות שלפיהם היא הייתה קיימת אף במשכן שילה[1] ובבית המקדש הראשון[2].
תוכן עניינים |
[עריכה] שמה
סיבת קריאתה בשם עזרת נשים אף על פי ששימשה גברים ונשים באופן שווה היא משום שרק אליה מותרות נשים להיכנס ללא צורך מיוחד. (וטעם הדבר: מפני שאשה יש בה טומאה שעלולה להגיע באופן טבעי ובלתי צפוי, טומאת נידה, ולכן גזרו חכמים שלא תיכנסנה נשים למקום המקדש שהנכנס אליו בטומאה חייב מיתה.)
[עריכה] שטחה ומבנה
שטח עזרת הנשים, 135 על 135 אמות. בצידה המערבי, בין הלשכות (להלן), נבנו 15 מדרגות עגולות, כל אחת בגובה וברוחב של חצי אמה, שהיו משמשות את הלויים לעמוד עליהן בזמן ששרו ונגנו בשמחת בית השואבה. שירי המעלות שבתהילים (פרקים קכ - קלד), נקראים כך משום ששוּררו על גבי מדרגות אלו.
בימי חג הסוכות היו בונים בעזרת הנשים מרפסות שבלטו מהקירות ושם היו עומדות הנשים שבאו להשתתף בשמחת בית השואבה. הכניסה למרפסות אלו הייתה משערים שנבנו בכתלי הצפון והדרום של חומת העזרה, שאליהם הגיעו הנשים באמצעות מדרגות. כמו כן היו מתקינים בימי חג הסוכות מנורות רבות להאיר לעם החוגג בלילה, אותן היו מדליקים הכהנים לפני התחלת החגיגות.
[עריכה] השימוש בה
השימוש בעזרת הנשים, לבד מהשימוש השוטף לכהנים ולעם הבא על בית ה', כלל את חגיגות שמחת בית השואבה, ואת כינוס העם בעת מצוות הקהל, שאז הייתה נבנית בה בימת עץ מיוחדת למושב המלך הקורא בתורה באוזני העם.
[עריכה] קדושתה
עזרת הנשים מקודשת יותר משטח החיל שהיה מזרחית לה, בכך שטבול יום דהיינו טמא שכבר טבל, אך עדיין נמצא בתוך יום טבילתו אסור להיכנס לשם. דין זה אינו מדין תורה אלא גזירה שגזר יהושפט מלך יהודה על העם ולכן אף אם נכנס טבול יום לשטחה אינו מתחייב בהבאת קרבן חטאת.
[עריכה] לשכותיה
בכל אחת מפינות עזרת הנשים מוקמה לשכה לא מקורה באורך וברוחב 40 אמה.
נהוג להניח שהלשכות היו בתוך תחום עזרת הנשים, אך ראוי לציין את דעת הרא"ש[3], שהלשכות היו למעשה צמודות אליה מבחוץ.
לשכת העצים - הייתה בזווית הצפון מזרחית, שם היו הכהנים בוררים את העצים המיועדים להסקת האש שעל גבי המזבח מעצים מתולעים.
על פי אחת המסורות, מתחת לרצפת לשכה זו נגנז ארון הברית.
לשכת הנזירים - הייתה בפינה הדרום מזרחית, מיועדת לבישול שלמי נזיר שהקריבו הנזירים בתום תקופת נזירותם. שם גם היו מגלחים את שערם שגדל פרא ומשליכים אותו אל תוך האש שבישלה את קרבנם.
לשכת השמנים (או לשכת בית שמניה) - בקרן הדרומית מערבית, בה היו מאוכסנים השמן והיין ששימשו לצורכי המקדש, כהדלקת המנורה, בלילת המנחות, וניסוך הנסכים.
לשכת המצורעים - בפינה הצפון מערבית, במקווה שנבנתה בתוכה טבלו המצורעים שבאו להקריב את הקרבנות שנצטוו להקריב ביום טהרתם מהצרעת. שם גם היו מבשלין את חלקם בקרבן לאחר שהוקרב.
לשכה נוספת שהייתה בעזרת נשים היא לשכת סנהדרין קטנה, ששימשה מקום מושב לסנהדרי קטנה (בית הדין השני בחשיבותו). מיקומה שנוי במחלוקת. יש אומרים שהייתה בצדה המזרחי של עזרת הנשים בצידו הצפוני של שער הכניסה. ויש אומרים שהייתה בצידה המערבי של עזרת הנשים בצידו הצפוני של שער ניקנור.
שתי לשכות נוספות שהיו בעזרה הן לשכות כלי שיר, ששמשו כמחסן לכלי הנגינה של הלווים. הלשכות לא היו ממש בעזרת נשים, אלא היו במחילה מתחת לרצפת עזרת ישראל, ופתחיה היו בעזרת נשים, בסמוך למדרגות העולות לשער ניקנור. מידותיהם של השלכות אינן ידועות, וייתכן אף שמדובר בלשכה אחת בעלת שתי פתחים.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ תנא דבי אליהו רבא, פרק יא פסקה ו
- ^ בבלי פסחים צב, א; על פי דברי הימים ב כ, ה
- ^ בפירושו למסכת מידות, ב, ה
|
חלקי בית המקדש השני
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
