נפלין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| נֶפֶלִין | |
 |
|
| תכונות המינרל | |
| הרכב כימי |
(K,Na)AlSiO4
|
| מערך קריסטלוגרפי | משושה |
| צורת הגביש | בדרך כלל מסיבי וגרגרי. לעתים מוצאים גבישים פריזמטים או עמודיים בחתך משושה |
| צבע | בין לבן לאפור או חום ולעתים עם גוונים נוספים. |
| ברק | שמנוני עד עמום במשטחים שעברו בליה. |
| שקיפות | שקוף למחצה ובמקרים נדירים שקוף. |
| פצילות | גרועה בשלושה כיוונים. |
| שבירה | דמוית קונכיה עד בלתי שווה. |
| קשיות | 6-5.5 בסולם מוס |
| משקל סגולי | 2.6 |
| שרטוט | לבן |
| מינרלים נלווים | קלציט, אפטיט, פצלת השדה, ביוטיט, הורנבלנדה ומינרלים פלדשפטואידים אחרים |
נֶפֶלִין או נפליט (מיוונית "נפוס" – "ענן") – פלדשפטואיד (מינרל השייך לקבוצת המינרלים הטקטוסיליקטים - סיליקטים במבנה מרחבי), דמוי פצלת השדה אך בעל מבנה שונה והמכיל פחות סיליקה). נוסחתו הכללית של המינרל היא Na3KAl4Si4O16, כלומר הוא מכיל נתרן, אשלגן, אלומיניום וסיליקה (תחמוצת הצורן), והוא מופיע בסלעי יסוד פלוטוניים בעלי תכולת סיליקה נמוכה, ובפגמטיטים הנלווים אליהם. ניתן למצוא נפלין לעתים רחוקות גם בנציץ, שיסט וגנייס.
תכונות הנפלין, מקדם שבירה נמוך ושבירה כפולה חלשה כמעט וזהים לאלו של הקוורץ, אך כיוון שסימן השבירה הכפולה בנפלין הוא שלילי בעוד שבקוורץ הוא חיובי ניתן להבחין בין שני המינרלים בצפייה במיקרוסקופ. מציין חשוב של נפלין הוא הקלות בה הוא מתפרק במגע עם חומצת מלח לסיליקה דמוית ג'לי ולגבישי מלח בתצורת קובייה. זו הסיבה שגביש שקוף של נפלין מתערפל ברגע שטובלים אותו בחומצה.
בנפלין שנוצר בצורה טבעית נוכחים תמיד נתרן ואשלגן ביחס של בערך (3:1), במעבדה לעומת זאת הוכנו גבישים שהרכבם NaAlSiO4 בלבד. המינרל המקביל המכיל אשלגן במקום נתרן שהרכבו KAISiO4, שהוא המינרל קליופיליט הוכן גם הוא במעבדה. לכן יש הטוענים כי הנוסחה Na,K)AlSiO4) מייצגת את ההרכב האמיתי של הנפלין.
המינרל נוטה בקלות לעבור התמרה ובטבע הוא מותמר לעתים קרובות לזאוליט (בייחוד לנטרוליט), סודליט, קאולין או מוסקוביט.
קיימים שני סוגים של נפלין הנבדלים בצורתם החיצונית ובאופן בו הם מופיעים בטבע ובכך הם דומים לסנידין (אורתוקלז זגוגי) ולאורתוקלז בהתאם. נפלין זגוגי מופיע בתצורה של גבישים קטנים, חסרי צבע, שקופים ובעלי ברק זגוגי. סוג זה אופייני לסלעי יסוד צעירים בסיסיים, כדוגמת פונוליט, בזלת-נפלין, בזלתלוציט וכו', וכן של סלעי דייק כמו טינגואיט. המקום בו ניתן למצוא את הגבישים הטובים ביותר של סוג זה הוא בחללים המרוצפים בגבישים שבתוך גושי הסלעים שנורו מהוזוב יחד עם נציץ, סנידין, גארנט וכו'. הסוג השני של נפלין מכונה אלאוליט (מיוונית שמן), ומופיע כמסה חסרת צורה או כגבישים גדולים גסים שלהם ברק שמנוני והם אטוּמים או שקופים למחצה לכל היותר שצבעם אדמדם, ירקרק, חום או אפור. סוג נפלין זה מהווה מרכיב עיקרי בסוגים מסוימים של סלעים פלוטוניים בסיסיים (סיאניט- נפלין) אותם ניתן למצוא בדרום נורבגיה.
נפלין מצוי בחצי האי קולה ברוסיה, הר הוזוב באיטליה, אזור בנקרופט באונטריו בקנדה ומחוז קננבק במיין שבארצות הברית
הנפלין משמש כחומר גלם לסוגים מיוחדים של זכוכית וקרמיקה. במקרים בהם יש גבישים מפותחים נוהגים למכור את הנפלין בחנויות למינרלים.
