נידה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במושג ההלכתי נידה. אם התכוונתם למסכת בשם זה, ראו מסכת נידה.

ביהדות נידה היא אישה שראתה דם שהגיע מהרחם דרך צוואר הרחם בזמן הווסת. המשמעות ההלכתית העיקרית של הנידות היא שהאישה אסורה לכל ביחסי אישות. כהרחקה מקיומם, נאסר גם כל מגע עם גבר, ועוד דברים העלולים להכשילם. פירושה של המילה "נידה" הוא מרוחקת.

יוצאים מן הכלל של איסור מגע בנידה הם קרובי משפחה ממדרגה ראשונה: אב ובִּתו, בן ואִמו וכן אח ואחותו.

מצב זה של נידה בזמן הקדום היה משרה עליה את דין אב הטומאה והיא תטמא כלים, מאכלים ומשקאות. על פי ההלכה היהודית אין משמעות מעשית בזמננו לדיני הטומאה מאחר שאחרי חורבן בית המקדש נחשבים בני האדם טמאי מת בכל מקרה, ולא ניתן להיטהר.

	מפני מה אמרה תורה נידה לשבעה? מפני שרגיל בה וקץ בה. אמרה תורה תהיה טמאה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה.
-- מסכת נידה דף סה עמוד ב

כלומר, כאשר אסור לאדם דבר מה הוא חפץ בו יותר.

תוכן עניינים 1 התפתחות ההלכה 1.1 חומרא דרבי זירא 1.2 גישות שונות לנידוּת 2 מדיני המצווה 2.1 כתם 2.2 טהרת הנידה 2.3 הרחקות נידה 2.3.1 מדין הגמרא 2.3.2 מדין הראשונים 2.3.3 מדיני האחרונים 3 הערות שוליים 4 לקריאה נוספת 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] התפתחות ההלכה

על פי המקרא אסור לגבר לקיים יחסי מין עם אישה בתקופה שהיא נידה. המקור לכך הוא בספר ויקרא:

"וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב, לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ." (ויקרא י"ח י"ט).

איסור זה מופיע בתורה בין איסורים חמורים ביותר כגילוי עריות, ניאוף, ומשכב זכר ובהמה, ונכלל באיסורים הנקראים 'תועבות'.

במקור המצווה נקבע שעל האישה לספור שבעה ימים לאחר היום הראשון לקבלת הווסת

"וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ, שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ, וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב." (ויקרא, ט"ו, י"ט)

אישה שהווסת שלה נמשכת יותר מכך, או שרואה דם מהמקור (=מהרחם) שלא בעת הווסת, נקראת זבה. הזבה צריכה לספור מיום הפסקת הדם מהמקור בין יום לשבעה ימים נקיים:

"וְאִשָּׁה כִּי-יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים, בְּלֹא עֶת-נִדָּתָהּ, אוֹ כִי-תָזוּב, עַל-נִדָּתָהּ: כָּל-יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ, כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה--טְמֵאָה הִוא. ... וְאִם-טָהֲרָה, מִזּוֹבָהּ--וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים, וְאַחַר תִּטְהָר" (ויקרא, ט"ו, כ"ה-כ"ז)

חז"ל סברו שנשים עשויות לטעות או לא להבחין בין דם בזמן הווסת לבין דם שלא בזמן הווסת שזמניה סבוכים. לכן החמירו חכמי המשנה והתלמוד ויזמו תקנות אחדות: אישה שרואה כתם (דם שלא ברור לה אם הגיע מהרחם) נחשבת טמאה, אף שלפי החוק המקראי הטומאה חלה רק אם האישה הרגישה שהדם הגיע מהרחם. עוד קבעו חז"ל שהנשים קיבלו על עצמן חומרות כפולות, הן של נידה והן של זבה, בכל מקרה שהן רואות דם (תקנת רבי בשדות). בנוסף, לאחר שנשים רבות נהגו כך, פסקו שעל כל טיפת דם שיוצאת מהרחם יש לנהוג כדין "זבה גדולה", ולהיטהר רק כעבור ספירת שבעה ימים נקיים מדם. (חומרא דרבי זירא, ראו להלן). בעקבות תקנה מאוחרת נוספת נאסר על האישה להתחיל לספור "שבעה נקיים" לפני סיום היום החמישי (תקנת פולטת) בעוד שאף לשיטת "חומרא דרב זירא" יכולה הייתה להתחיל לספור בסיום היום שלישי^[1]. כתוצאה מכך נמצא כי מאז התקנה האישה אינה טהורה 12 ימים בכל מחזור ווסתי - 5 ימים של הווסת ועוד "שבעה ימים" נקיים. המחזור הנשי אורך בין 21 ימים ל-39 ימים, כך שנשים בעלות מחזור קצר נמצאות יותר מחצי הזמן במעמד של נידה.

[עריכה] חומרא דרבי זירא

ערך מורחב – חומרא דרבי זירא

	"החמירו בנות ישראל שאפילו רואות טיפת דם [קטנה] כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים"
-- מסכת נידה

רבי זירא קבע להלכה מנהג שרווח אצל בנות ישראל בתקופתו ולפיו אישה הרואה בכל תקופה בחודש דם בכל גודל, בגוון אדום או שחור, דינה כדין "זבה גדולה" ולכן עליה לחכות שבעה ימים מיום ראותה כדי להטהר לבעלה. זאת, בשונה מההלכה המקראית ולפיה רק אם ראתה דם בעת נידתה צריכה האישה לחכות שבוע מתחילת הראייה. תקנתו של רבי זירא הייתה נדבך נוסף על גבי תקנתו של רבי, שתיקן להחמיר על נידה כזבה, אבל שמר עדיין על חלוקה בין זבה קטנה לזבה גדולה. ההשלכה המעשית של תקנתו של רבי זירא היא הארכת תקופת המחזור (בין 3 ל-7 ימים נוספים) לנשים ששומרות דין נידה. רמב"ם מציין כי תקנתו של רבי זירא הייתה אחת משרשרת תקנות שתוקנו בזמן חז"ל. יש המתייחסים לתקנתו כאל "הלכה פסוקה" (רי"ף, רמב"ן) ויש המתייחסים אליה כאל "חומרא יתרה" (רמב"ם).

[עריכה] גישות שונות לנידוּת

לאורך הדורות נמצאו התייחסויות לנידה כאישה טמאה שיש להתרחק ממנה לחלוטין, להיזהר ממגע שלה במאכלים, מהסתכלות בפניה ועוד. יחס זה מופיע אצל קבוצות אחדות: תלמידי בית שמאי, הצדוקים ובעקבותיהם הקראים, השומרונים ועדת האתיופים.במידה רבה, גם חסידי אשכנז הראשונים מציגים התייחסות כזאת. שרידים של יחסים אלו נותרו כהלכות המופיעות גם בספרי הלכה בני זמננו. טקסט עתיק וחריג בשם "ברייתא דמסכת נדה" שנחלקו החוקרים ביחוסו, מכיל הרחקות רבות מסוג זה, ונודעה לו השפעה רבה על הראשונים שדנו בנושא.

הקראים ממשיכים לקיים את דיני הטומאה והטהרה שלפי המסורת שלהם נהגו עוד מימי המקרא. לשיטתה זו אישה נחשבת נידה במשך שבעה ימים בלבד מתחילת הווסת שלה.

[עריכה] מדיני המצווה

[עריכה] כתם

ערך מורחב – כתם (נידה)

כאמור, אישה שראתה דם שיצא מצוואר הרחם היא נידה. אולם, דין זה חל רק אם האישה הרגישה שהדם הגיע מהרחם, על פי אחד הסימנים הבאים:

1. "נזדעזע גופה"
2. הרגישה את צוואר הרחם נפתח מעט
3. חשה את הדם זורם בפנים

אם לא הרגישה אף לא אחד מסימנים אלה הדם נחשב כתם. מעמדו של כתם קל מראיית דם רגילה, ודינו נפסק על פי מאפייניו הספציפיים.

[עריכה] טהרת הנידה

ימים אחדים לאחר שהפסיק המחזור יכולה האישה להתחיל להיטהר. מספר ימי ההמתנה שנוי במחלוקת: ארבעה ימים לשיטת הספרדים, חמישה ימים לדעת האשכנזים, ושבעה ימים לפי שיטה שלישית. משיכולה להתחיל להיטהר, על האישה לנקוט בהפסק טהרה, כלומר לספור שבעה ימים נקיים מדם. כדי לוודא שפסק הדם לובשת האישה בגד תחתון לבן ובודקת בערב ובבוקר שהיא טהורה. לאחר ימים אלה יכולה האישה להיטהר באמצעות טבילה במקווה, ואז היא טהורה ומותרת לבעלה.

[עריכה] הרחקות נידה

לאורך הדורות, הפוסקים הוסיפו סייגים בדמות הרחקות בין האישה לבעלה, כדי למנוע מהזוג לעבור על איסורי הנדה עצמם.

[עריכה] מדין הגמרא

נוסף לאיסור קיום יחסי מין בזמן הנידות, נזכרו בתלמוד עוד חמשה דיני הרחקות בין הבעל לאישתו: איסור נגיעה, איסור אכילה על שולחן אחד בלי סימן היכר, ושלושה דברים שאסור לאישה לעשות עבור בעלה: , הצעת המיטה, מזיגת הכוס ורחיצת פניו ורגליו של הבעל. איסור הנגיעה הוא מן התורה לדעת כמה ראשונים, ושאר האיסורים הם מדברי חכמים, כיון שהם מסמלים קירבה יתירה.

[עריכה] מדין הראשונים

בתקופת הראשונים נוספו איסורים נוספים, והם:

• מסירת חפץ מיד ליד
• שתיית שיריים
• שכיבת הבעל על מיטתה של האשה
• ישיבה על ספסל אחד. איסור זה נוהגים האשכנזים בלבד
• נגיעת המיטות
• הסתכלות באיברים בגוף האישה שבדרך כלל מכוסים בבגדים
• נגיעה בבגדי אשתו כשהיא לבושה בהם

[עריכה] מדיני האחרונים

האחרונים הוסיפו הרחקות נוספות בין האיש לאשתו הנידה, חלקן שנויות במחלוקת. הנה כמה מהאיסורים שהוצעו:

• מגע בגדי בני הזוג זה בזה
• נשיקת תינוק המוחזק על ידי הנידה
• הדלקת סיגריה מנר שבידיה
• שלא יקראו בספר אחד
• שלא תישן האשה במיטתו של הבעל
• לא לשמוע את אשתו מזמרת
• שלא להריח בשמים שעל גופה
• שלא יציע הבעל את מיטת אשתו בפניה

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ דרכי טהרה עמ' קלז

[עריכה] לקריאה נוספת

• הלכות נידה: שולחן ערוך, יורה דעה סימנים קפג-ר.
• הרב מרדכי אליהו, דרכי טהרה

[עריכה] קישורים חיצוניים

• ההבדל בין נידה לזבה באתר למקוריות במצוות