מסגד אל-אקצא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מסגד אל-אקצא (ערבית: المسجد الأقصى, תעתיק מדויק: אלמסג'ד אלאקצא, הגייה מקורבת: אַלְמַסְגִ'ד אלְאַקְסַא, משמעות השם: "המסגד הרחוק ביותר" או "המסגד הקיצון") הוא אחד המסגדים בקומפלקס של מסגדים, אתרי תפילה ומבני דת מוסלמיים במתחם המכונה בערבית الحرم القدسي الشريف ("אל-חַרַם אל-קֻדְסי א-שַריף" - המתחם הקדוש הירושלמי), הוא מתחם הר הבית בירושלים.
המונח "מסגד אל-אקצא" נזכר בקוראן ב"סורת אל-אִסְרא" שם נכתב: "השבח לזה אשר הסיע את עבדו עם ליל מ"מסגד אל-חראם" אל "מסגד אל-אקצא" אשר בירכנו סביבו כדי להראותו מאותותינו הרי הוא הכול שומע והכול רואה" (سبحان الذي أسرى بعبده ليلا من المسجد الحرام الى المسجد الاقصى الذي باركنا حوله لنريه من آياتنا إنه هو السميع البصير). הפרשנות המוסלמית המקובלת, מייחסת את הפסוק ל"ליל האסרא והמעראג'" כלומר, מסע לילי, שעל-פי המסורת המוסלמית, ערך מוחמד ממכה אל הר הבית בירושלים. המוסלמים מציינים את המאורע ב-27 בחודש רג'ב על פי לוח השנה המוסלמי, או במועד סמוך לו (על-פי המסורת המקומית). הקוראן עצמו אינו מבאר מהו המסגד שממנו יצא מוחמד למסע ולאן הגיע, פרט לכינויים "המסגד הקדוש" (אל-מסג'ד אל-חראם) ו"המסגד המרוחק ביותר" (אל-מסגד אל-אקצא). פרשנויות מוסלמיות קדומות, שאינן מקובלות היום, מייחסות את "המסגד המרוחק ביותר" להיכלות עליונים ולאו דווקא למקום מסוים על הארץ.
הזיהוי של מסגד אל-אקצא עם הר הבית בעיני המוסלמים נעשה סופי עם כיבוש ארץ ישראל (יחד עם אזורים נרחבים אחרים במזרח התיכון) בידי המוסלמים בהנהגת הח'ליף השני עמר בן אל-ח'טאב.
בתקופת הח'ליפים מבית אומיה עלתה חשיבותה של ירושלים בעיני השלטון המוסלמי, כנראה מפאת קרבתה למקום מושבם של הח'ליפים בדמשק. שליטתם של האומיים בערים הקדושות האחרות, מכה ואל-מדינה הייתה רופפת בשל מרידות של מנהיגים מקומיים, ולפיכך הם היו מעוניינים להאדיר את ירושלים, ולבנות בה מסגדים נוספים. בימיהם נבנתה כיפת הזהב שהיא היום המבנה הבולט ביותר על הר הבית.
מסגד אל-אקצא נבנה תחילה מעץ, בתאריך לא ידוע. על פי מסורות אחדות, הוא הוקם במצוותו של הח'ליף עמר עצמו. בכל מקרה ידוע כי המסגד כבר עמד על תילו בשנת 679, כיוון שבן התקופה, הנזיר ארקולפוס, מעיד שראה את המבנה:
| כמו כן, באותו מקום מפורסם שבו היה פעם המקדש הבנוי לתלפיות, בנו הסרצינים, בקרבת החומה ממזרח, בית תפילה רבוע, בנוי בנייה גסה; הם הקימו אותו מקרשים מוגבהים וקורות גדולות מעל איזה שהם שרידי הריסות, ואותו הם פוקדים; ונאמר כי אותו בית יכול להכיל שלושת אלפים איש בו בזמן | ||
| -- DE LOCIS SANCTIS, 1,1; בתרגום לעברית | ||
בשלב מאוחר יותר, נבנה במקום מבנה אבן. מרבית ההיסטוריונים הערבים מימי הביניים מייחסים את בנייתו לעבד אל-מלכ, בונה כיפת הסלע, ומיעוטם מייחסים אותו לבנו, וליד הראשון. המבנה הוקם מחדש לפחות חמש פעמים. הוא נהרס לחלוטין לפחות פעם אחת ברעידת אדמה ("רעש שביעית", באמצע המאה השמינית). הבניה המחודשת האחרונה הייתה ב-1035.
במסגד אל-אקצא עצמו ובסביבתו יש מקום ל-5,000 מתפללים בקירוב. עד לבנייתו של המסגד הגדול במזרח התיכון - מסגד מרואן באורוות שלמה, היה מסגד אל-אקצא המסגד הגדול ביותר בירושלים. הוא מתאפיין במספר סגנונות בנייה, ובהם גם סגנון צלבני מהתקופה שבה הייתה ירושלים בידי הצלבנים. בתקופה זו שימש המסגד כארמון, והוא כונה "מקדש שלמה" בשל ההנחה כי המסגד נבנה במקום שבו שכן בית המקדש הראשון. גם בציורים יהודיים של ירושלים מימי הביניים מופיעה לעתים כיפת הזהב כשמעליה המילים "בית המקדש".
ב-21 באוגוסט 1969 הצית צעיר אוסטרלי לוקה בנפשו בשם מייקל רוהן את המסגד. רוהן השתייך לכנסייה נוצרית אוונגליסטית בשם "כנסיית האל", והוא הודה כי התכוון להצית את המסגד על מנת להחיש את בוא המשיח על ידי הקמת בית המקדש היהודי על הר הבית. רוהן נעצר, אושפז בבית חולים פסיכיאטרי וגורש מישראל, אולם רבים בעולם הערבי ראו בהצתה "מזימה ציונית". מקדש אל-אקצא היווה מספר פעמים יעד למזימות תקיפה מצד קיצוניים יהודים, אולם המזימות סוכלו בידי מערכת הביטחון. בשרפה זו נשרפה כליל "במת הדרשן", מבנה שנתרם למסגד בידי צלאח א-דין לפני יותר מ-800 שנה ונחשב במשך מאות שנים לאחד מסמלי המסגד. במשך שנים ארוכות התנהלו במסגד עבודות שיקום ושימור, עם תרומות של מאות מיליוני הדולרים שהגיעו למסגד אחרי השרפה. כיום לדעת רבים עולים המבנים המוסלמים שעל הר הבית ביופיים על מה שהיה במקום אי פעם, אבל רק 38 שנים אחרי שבמת הדרשן המפוארת במסגד אל–אקצא עלתה באש, בשנת 2007, הושלמו עבודות האומנות המורכבות לשחזור הבמה המפוארת.
המשימה המורכבת של שיחזור מלאכת מחשבת יחידה במינה של שיבוצים ופיתוחי עץ אגוז ובנית הבמה והצבתה מחדש במקומה היו כרוכים במאבקים ובתסבוכות רבות. הירדנים הם שיזמו הקמת צוות לשחזור הבמה שכלל מומחים ממצרים, טורקיה, אינדונזיה ומדינות אירופה שאספו רישומים עתיקים. ד"ר מחמוד אל-בלביסי מהמחלקה לאמנות אסלאמית באוניברסיטת אל-בלקה שבסאלט, צפונית לעמאן בירדן הכין וריכז את התרשימים.
אחד מהקירות המקיפים את תחום המסגד הוא הכותל המערבי הקדוש ליהודים, ולכן אזור קטן-יחסית זה הופך לעתים לנקודת חיכוך בין הדתות. מספר פעמים השליכו מוסלמים שהתפללו במקדש אבנים אל-עבר היהודים שהתפללו ברחבת הכותל. בתקופות של מתיחות רבה נוהגת משטרת ישראל להגביל את הכניסה למסגד למבוגרים בלבד מעל גיל מסוים בהתאם לנסיבות.
מסגד אל-אקצא מוזכר לעתים קרובות בנאומיהם של מנהיגים מוסלמים, בפרט פלסטינים, כסמל למאבק בישראל. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה כינו אותה הפלסטינים "אינתיפאדת אל-אקצא", ואחד הארגונים החמושים של תנועת פת"ח נקרא "גדודי חללי אל אקצא".
[עריכה] ראו גם
- דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, כתר הוצאה לאור, 1996.
- ברוך ספיר, הר הבית, נופים ואתרים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1973.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מסגד אל-אקצא |
