מדרסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מדרסה (ערבית مدرسة) היא המונח הערבי לכל בית ספר, חילוני או דתי (של כל דת). שפות שונות השאילו מונח זה וברבות מהן נטבע המונח במובן אחד בלבד, בית מדרש ללימודי דת האסלאם.

[עריכה] הגדרה

המילה מדרסה מקורה בשורש הערבי ד.ר.ס. ( د-ر-س) המתייחס לפעלי הלמידה וההוראה (הזהה לשורש ל.מ.ד. בעברית), בשם עצם שמשמעותו "המקום שבו הפעולה (ד.ר.ס.) נעשית". לכן, מדרסה משמעותה המילולית היא "המקום שבו למידה/הוראה נעשית". המונח אף הושאל, במשמעותו הכללית , לשפות רבות המושפעות מן השפה הערבית כגון אורדו, הינדי, פרסית, טורקית, כורדית, אינדונזית, מלאית ובוסנית. משמעות המילה מדרסה בשפה הערבית אינה שונה ממשמעות המילה "בית ספר" בשפה העברית. כך ניתן להשתמש במילה זו בהקשר של בית ספר ציבורי, פרטי, תיכוני, יסודי, מקצועי, דתי או חילוני, וכיוצא באלה. המילה מדרסה נובעת מאותו מקור ממנו נובעת המילה "מדרשה" בשפה העברית.

מדרסה כמוסד לימוד מוסלמי-דתי מציעה באופן טיפוסי שני מסלולי לימוד:

הלימוד בשיטת ה"חיפז" דהיינו לימוד בעל פה של הקוראן (התלמיד המשנן את הקוראן כולו בעל פה נקרא "חפיז");
הלימוד בשיטת "עלים" מסלול שבסופו הופך התלמיד למלומד מוכר בקהילתו.

תוכן הלימודים כולל לימודי השפה הערבית, לימודי תספיר (פרשנות הקוראן), שריעה (המשפט המוסלמי), חדית' (סיפור חיי הנביא מוחמד), מנתיק (תורת ההיגיון), והיסטוריה מוסלמית. בחלק מן המדרסות, בהתאם לדרישות החינוכיות המקומיות, קיימת הוראה של ספרות ערבית, לימודי אנגלית ושפות זרות אחרות וכן לימודי מדע והיסטוריה כללית.

התלמידים במדרסה הם בני כל הגילאים, חלקם מסיימים את מסכת לימודיהם והופכים לאימאמים. ההסמכה לעלים נמשכת בדרך כלל כ-12 שנות לימוד. רבים מתלמידי המדרסות מסיימים לימודיהם כ"חפיז". ברבות מן המדרסות מתקיימים אף לימודי ערב למבוגרים ובחלקן קיימים מעונות בהם ישנים התלמידים. היבט חשוב בפעילות המדרסה הוא בתפקידה החברתי: המדרסה משמשת לא אחת כבית ליתומים וילדים עניים, מתוך מטרה להקנות השכלה וחינוך לילדים אלה. קיימות מדרסות המקבלות בשעריהן אף תלמידות, אולם אלה לומדות בנפרד מן התלמידים. קיימות אף מדרסות לבנות בלבד.

[עריכה] היסטוריה

מדרסות לא היו קיימות בשנותיו הראשונות של האסלאם. מקור התהוותן של המדרסות הוא כנראה המנהג המוסלמי העתיק להתכנס במסגד ולשוחח על נושאים דתיים, בהנחיית אנשים משכילים ומבינים בענייני הדת. מורים בלתי פורמליים אלה נודעו מאוחר יותר בשם שייח'ים ושייח'ים אלה החלו ללמד שיעורי דת במסגרת קבועה, שיעורים אלה נקראו בשם מג'לס.

בשנת 859 נוסדה בעיר פס שבמרוקו ג'מיעת אל-קאראווין, הנחשבת למדרסה העתיקה ביותר בעולם המוסלמי.

בתקופת שלטון בית עבאס, יסד הואזיר הסלג'וקי נזאם אל-מולכ את המוסד האקדמי המשמעותי הרשמי הראשון, הידוע בשם "מדרסה ניזאמייאה", אשר התבסס על שיעורים לא פורמליים של השייח'ים. נזאם אל-מולכ, אשר חייו קופדו בידי החשישיון, הקים בימיו מערכת של מדרסות ציבוריות (אשר כונו בימיו "ניזאמיה", על שמו) בערים שונות שהיו תחת שלטון בית עבאס בשלהי המאה ה-11.

בימי שלטון השושלת הפאטמית והממלוכית ובימי הביניים, רבים מן המעמד השליט יסדו מדרסות באמצעות הקדש (וקף). המדרסה היוותה סמל בולט של מעמד מייסדה ואף אמצעי יעיל להעברת המעמד והכוח שרכש לבני הדורות הבאים במשפחה. הדבר בלט במיוחד בימי הממלוכים, כאשר בניהם של השליטים לא היו יכולים לרישתם. הבטחת משרה לבני הדור הבא במדרסה שיסד אביהם, הבטיחה להם את מעמדם. אחת המדרסות הבולטות שניבנו בתקופה זו הייתה המדרסה של סולטן חסן בקהיר.