לואיס אינסיו דה סילבה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| לואיס אינסיו דה סילבה | |
|---|---|
| נשיא ברזיל ה-39 | |
 |
|
| מנהיג קודם | פרננדו אנריקה קרדוזו |
| תחילת כהונה | 27 באוקטובר 2002 |
| תאריך לידה | 28 באוקטובר 1945 |
| מפלגה | מפלגת הפועלים הברזילאית |
| בת זוג | מאריסה לטיסיה |
| שם בשפת אם: | Luiz Inácio Lula da Silva |
לואיס אינסיו (לולה) דה סילבה (בפורטוגזית: Luiz Inácio Lula da Silva; נולד ב-28 באוקטובר 1945), מנהיג פועלים ופוליטיקאי ברזילאי; נשיאה ה-39 של ברזיל מטעם מפלגת הפועלים הברזילאית. מכהן בתפקיד מאז הבחרו לנשיאות בבחירות שנערכו ב-27 באוקטובר 2002, כשזכה ב-61 אחוזים מקולות הבוחרים (בסיבוב השני). ב-29 באוקטובר 2006 נבחר לולה לכהונה שנייה, וזכה ליותר מ-60% מן הקולות. בכך הרחיב את כהונתו עד סוף שנת 2010.
עמדותיו של דה סילבה לפני בחירתו היו שמאלניות מאוד, אולם במשך כהונתו השתנו עמדותיו לעבר הסוציאל דמוקרטיה המודרנית; דבר שהתבטא, בין השאר, בכך שהעמיד לצידו כסגן את ז'וזה אלנקר מן המפלגה הליברלית - מפלגת מרכז-שמאל מתונה. דה סילבה הוא הנשיא השמאלני הראשון שמכהן בברזיל זה 40 שנה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו
דה סילבה נולד למשפחה ענייה בעיירה קאטס (Caetés), אחת מפרבריה של העיר גראנאוס (Garanhuns) במדינת פרנמבוקו אשר בצפון ברזיל. אף על פי שתאריך לידתו הרשמי הוא ה-6 באוקטובר 1945, סומך דה סילבה על התאריך אותו זוכרת אמו - ה-27 באוקטובר של אותה השנה. יתר על כן; רישומי תאריכי לידה מוטעים לא היוו באותם הימים דבר נדיר באזוריה הנידחים של ברזיל.
מעט לאחר לידתו, עבר אביו לעיר החוף גוארוז'ה (Guarujá) אשר במדינת סאו פאולו. אמו של דה סילבה, איתו ועם שבעת אחיו עברו להתגורר יחד עם האב מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1952. על אף פי שבגוארוז'ה היו תנאי המחיה של המשפחה טובים מאלה שבעיירת הולדתו של דה סילבה; גם שם הם חיו בעוני גדול. חינוכו הפורמלי של לולה לא היה ארוך; הוא נשר מבית הספר בגיל 7, לפני שהספיק לסיים כיתה א'. במדינת סאו פאולו למד דה סילבה קרוא וכתוב, ובגיל 12 החל לעבוד כמצחצח נעליים ברחוב, כצבע ולאחר מכן כנער שליחויות. בהיותו בן 14 החל דה סילבה את עבודתו הרשמית הראשונה במפעל לעיבוד וריתוך נחושת. בשנת 1956 עברה משפחתו לעיר הגדולה סאו פאולו, בשל האפשרויות החדשות אשר קיימות בעיר זו. גם שם חיה המשפחה בעוני גדול; אימו של לולה, הוא ושבעת אחיו ואחיותיו גרו בחדר קטן ודחוק. בעיר סאו פאולו עבד כפועל מתכות במפעל פולקסווגן שבברזיל, עד שבגיל 19 נפצע במהלך עבודתו פציעה אשר הביאה לכריתת אחת מאצבעות ידיו. לאחר הפציעה לא יכל עוד להמשיך לעבוד בתפקידו כפועל ולכן קודם לתפקיד בוועד עובדי המפעל. במקביל, באותה הזמן החל לנטות לדעות פוליטיות שמאלניות.
בשנת 1966 התחתן דה סילבה עם מריה דה לורדס (Maria de Lourdes), אשר נפטרה יחד עם בנם הראשון, בעת לידתו. בשנת 1974 התחתן עם מאריסה לטיסיה, ולהם נולדו שלושה ילדים.
[עריכה] באיגוד עובדי הפלדה
עם השנים, קודם דה סילבה בעבודתו במפעל ובשנת 1978 אף נבחר לנשיא של איגוד עובדי הפלדה של שני ערים במדינת סאו פאולו; דיאדמה (Diadema) וסאו ברנארדו דה קמפו (São Bernardo do Campo). לאיגוד אשר נבחר לראשותו הייתה חשיבות מכרעת בתחומי תעשיית התחבורה בברזיל (הוא מכר חלקים וחומרים לחברות כגון פולקסוואגן ופורד). גם לפני היבחרו מילא דה סילבה תפקידים שונים באיגוד עובדי הפלדה.
באותן השנים, תקופת הרודנות הצבאית בברזיל, נסע לארצות הברית להשתלמויות עסקיות ושם עסק, בין השאר, גם בפעילויות אנטי-קומונסטיות; עובדה זו הייתה דבר מביך במקצת בשביל דה סילבה, בהתחשב בכך שלאחר מספר שנים דעותיו הפוליטיות השתנו מן הקצה אל הקצה והוא נעשה לשמאלני. גם כיום, מרבים מתנגדיו של לולה לצטט מקרה זה, בטוענם כי לעולם לא היה דה סילבה בעל דעות שמאלניות אמיתיות, אלא הציג את עצמו כך לצורך מטרותיו האישיות.
במהלך שנות השבעים המאוחרות, נעצר ונכלא בעקבות הפצת חומר התנגדות כנגד המשטר הצבאי בברזיל, אולם הוא שוחרר כעבור זמה מה בעקבות הפגנות ומחאות.
[עריכה] הכניסה לפוליטיקה הלאומית
| מעולם לא הייתי אידאולוג. מעולם לא קראתי ספר בנושא מרקסיזם. למעשה, מעולם לא קראתי ספר במשך כל חיי. | ||
| -- ראיון לפני בחירתו לנשיאות | ||
ב-10 בפברואר 1980 קבוצה של אקדמאים, מניגי פועלים ואנשי ציבור; לולה ביניהם, להקים את מפלגת הפועלים הברזילאית (PT), שהייתה עם הקמתה מפלגת שמאל רדיקלי בעלת אידאולוגיה הקוראת לצדק חברתי ואידאולוגי, וזאת באמצע תקופת הרודנות הצבאית בברזיל.
בשנת 1982 הוסיף דה סילבה רשמית את הכינוי "לולה" (Lula) לשמו (פירוש השם לולה "דיונון" בפורטוגזית, והוא מהווה גם קיצור לאחד משמותיו - לואיס). באותה השנה, אף השתתף בבחירות לראשונה; הוא ניסה להבחר לנשיא ממשלת סאו פאולו. באותה מערכת הבחירות הוא אמנם לא נבחר לנשיא, אך צבר מספיק אחוזי תמיכה בשביל להשאיר את מפלגתו בממשלה.
בשנת 1984 הצטרף לתנועת ה-Diretas Já שהלכה וצברה תאוצה ותמיכה ציבורית בברזיל, ואשר תמכה באפשרות הצבעה אזרחית בבחירות לנשיאות ברזיל; על פי החוקה הברזילאית של שנת 1967, היה הנשיא נבחר על ידי שני בתי הקונגרס הלאומי של ברזיל, אולם בפועל בבחירות התערבו שיקולים זרים וטובות הנאה שונות.
בשנת 1986, הוא השתתף לראשונה בבחירות לנשיאות ברזיל; הוא זכה באחוזי תמיכה בינוניים ובמושב בקונגרס הברזילאי. מפלגתו, מפלגת הפועלים הברזילאית, סייעה בכתיבת חוקת ברזיל החדשה, זו שלאחר תקופת הדיקטטורה הצבאית; הם תמכו בשמירה על זכויות הפועלים ובסיוע לארגוני העובדים.
לבסוף, כתוצאה מהקמפיין הציבורי המקיף של התנועה אליה הצטרך בשנת 1984 - Diretas Já, ולאחר מאבק ציבורי ארוך טווח, הבחירות של שנת 1989 היו הראשונות מזה 29 שנים בהן היו רשאים האזרחים להצביע באופן ישיר לנשיאות. בבחירות אלו, בעודו חבר הקונגרס, רץ לולה לנשיאות ברזיל שוב. למרות שבמערכת בחירות זו סיכויו היו טובים בהרבה והוא זכה לתמיכה, הוא הובס בסיבוב שני על ידי יריבו פרננדו קולור דה מלו; לדעת אחדים כתוצאה מהכשלה מכוונת של יריביו הפוליטיים שהתנגדו למשנתו הסוציאליסטית. הוא התמודד גם במערכות הבחירות הבאות, בשנים 1994 ו-1998.
בשנת 1992 תמך סילבה בהעמדה לדין של הנשיא פרננדו קולור בעקבות חשיפת פרשת שחיתות ושימוש לרעה בכספי ציבור. למרבה האירוניה, כעשר שנים לאחר מכן, בהיות דה סילבה בעצמו נשיא ברזיל, נחשד אף הוא בעבירות דומות (ראו "פרשת השחיתות").
במערכת הבחירות של שנת 2002 "שיווק" עצמו לולה מחדש; הוא הציג עצמו כמנהיג פועלים, פשט את בגדיו ההדורים ונהג להופיע בבגדים עממים פשוטים. במערכת בחירות זו, התבסס מצעו על מיגור החוב הזר הכבד של ברזיל, מלחמה בשחיתות וביטול הפערים הכלכליים והחברתיים הגדולים בחברה הברזילאית. עניניים אלו אכן הדאיגו גם כלכלנים ואנשי עסקים מקומיים וכאלה מחוץ לברזיל, דבר ששיפר את סיכויי היבחרו. לבסוף, נבחר דה סילבה למשרת נשיא ברזיל במערכת בחירות זו כראש מפלגת הפועלים הברזילאית, ב-27 באוקטובר 2002. הוא הביס את מנהיג המרכז-שמאל ז'וזה סרה.
[עריכה] כהונתו כנשיא ברזיל
[עריכה] אוריינטציה פוליטית
לאחר הניצחון בבחירות, שינה דה סילבה, לפחות למראית עין, רבים מן האידאלים והאידאולוגיות המקוריות שלו, שעל בסיסן נבחר לנשיאות. עמדותיו השמאלניות רדיקליות התגמשו והפכו לעמדות סוציאל דמוקרטיות מקובלות. במקום שינויים חברתיים-סוציאליסטיים נרחבים, כפי שהציע בעבר, ממשלתו העדיפה לשפר את תנאי הפנסיה ואת העמלות, הכלכלה והפערים, ולדון ברפורמה נרחבת באוניברסיטאות ובמוסדות להשכלה גבוהה. רבים מחבריו למפלגת הפועלים לא הסכימו עם השינוי שחלו בעמדותיו, וכתוצאה מכך גם מעמדות המפלגה שהוא עומד בראשה.
[עריכה] חקיקה
להלן מספר חוקים עיקריים שאושרו בתקופת שלטונו של דה סילבה ובתמיכתו:
- הרפורמה בביטוח הלאומי של עובדי המדינה: אושר בשנת 2003; אחד מן החוקים הראשונים אשר אושרו בתקופת שלטונו. חוק זה מבטיח הענקת פנסיה לעובדי מדינה, 20 שנה מפרישתם מהעבודה. בברזיל, לעובדי המדינה ולסקטור הפרטי נוהלי פנסיה וביטוח לאומי שונים מאשר לשאר, ויש אף שמחו כנגד החוק באמרם כי הוא מקטין את זכויות עובדי המדינה, מפני שאחרים שאינם כאלה זכאים לפנסיה אף יותר מעשרים שנה.
- רפורמת פלג: אושרה בשנת 2003.
- הרפרומה במערכת המשפט: אושרה בשנת 2004.
- חוק הביטחון הביולוגי: חוק המסדיר את הנושאים הקשורים להנדסה גנטית והשימוש בה (גם בבני אדם), כגון מחקר עוברי וכדומה.
- הרפורמה באוניברסיטאות: עדיין לא אושרה.
- חוק הפירוק מנשק: אושר על ידי הקונגרס ב-23 באוקטובר 2003. זהו חוק המגביר את הפיקוח על האישור לקניית נשק ולהחזקה בו; פיקוח על נשיאת נשק פרטי ברחוב ועל קנייתו. החוק בא לתת מענה על בעיית אחזקת הנשק הקל בברזיל, חוקית ושאינה חוקית, הגובה קורבנות רבים מדי שנה (החזקת נשק קל לנפש בברזיל היא מהגבוהות בתבל). בנוסף לחוק זה, במשאל עם שנערך בשנת 2005 הוצע לאסור כליל על מכירת נשק קל בחנויות קמעוניות, מלבד מקרים מיוחדים, אולם הוא נדחה (ראו Estatuto do Desarmamento בוויקיפדיה הפורטוגזית למידע נוסף).
[עריכה] מיזמים חברתיים
כנשיא שמאלני-סוציאליסטי, מיזמים חברתיים לשיפור המצב החברתי בברזיל והפערים בין עשירי למעוטי יכולות היוו חלק מכובד במצע הבחירות שלו, וגם בתקופת נשיאותו. על פי דעתו של דה סילבה, אחת מהבעיות החברתיות הגדולות בברזיל כיום היא הרעב. על כן, הגתה ממשלתו פתרון אפשרי - תוכנית Fome Zero (מפורטוגזית - "אפס רעב"). עיקרי תוכנית זו הן חלוקת כספים וסיוע לאזורים, מדינות-מחוז וערים אשר התושבים בהם נחשבים כנמצאים במצב סוציו-אקונומי קשה, סובלים מרעב או מעוני חמור. התוכנית מבוססת על מימון ממשלתי, כמו גם על תרומות מהציבור הברזילאי ומהקהילה הבינלאומית.
לרבים בברזיל ביקורת על יעילות התוכנית ואופן ביצועה; על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ברזיל לשנת 2004, כ-38.8 מיליון ברזילאים הם בעלי משקל עודף (כ-40 אחוזים מן האוכלוסייה הבוגרת), ועוד כ-10 מיליון אנשים סובלים ממשקל עודף חמור ביותר; ורק כ-3.8 מיליון אנשים מוגדרים כ"רעבים" או כאלה הסובלים מרעב. על כן, לא נראה כי מחסור במזון היא הבעיה הגדולה ביותר בחברה הברזילאית. מבקרים אלה טוענים, בין השאר, כי המצוקות שבהן יותר חשוב לטפל בברזיל הן הפערים הגדולים ביותר בין עשירים לעניים, דבר שיכול למוטט את החברה הברזילאית וכלכלתה. מצוקה חברתית נוספת הרווחת במידת מה בברזיל ושמבקרי הנשיא טענו שצריך לטפל בה בהקדם, הוא המצב שבו מספר משפחות חיים יחדיו בדירה קטנה (לעתים אף דירת חדר) בשל מחסור באמצעי תשלום ויכולת להחזקת דירה משל עצמם. למעשה, גם דה סילבה בעצמו חי בעוני רב בדירה קטנה בעת ילדותו.
מיזם חברתי נוסף היא תוכנית 'Bolsa Família' (מפורטוגזית: התנדבות למשפחה או 'אימוץ משפחה'), תוכנית המאגדת ומאחדת מספר רב של תוכניות סיוע למשפחות מעוטות יכולות שכבר קידמו ממשלות ברזיל הקודמות. עיקרי מיזם זה הן תרומת ממשלתית של אמצעי מימון, כסף או מזון למשפחות שהכנסתן החודשית אינה עולה על מאה ריאל (בסביבות 40 דולר אמריקני נכון לשנת 2006). משפחות המשתתפות בתוכנית זו מחויבות לשלוח את ילדיהן לבתי ספר ולפקח בקפדנות על לימודי ילדיהם, וזאת במטרה שבנוסף לסיוע הכספי, הדור הבא של המשפחה ייצא ממעגל העוני ויוכל לבנות לעצמו קריירה עצמאית.
למרות הבטחותיו והיותו נשיא "חברתי", כמעט לא הצליח דה סילבה לעמוד ביעדים החברתיים שהציב קודם בחירתו. כיוון שהמיסוי הכבד, הגירעון, האבטלה ורעות חולות אחרות נשארו במידה רבה כשהיו לפני בחירתו והפערים החברתיים בברזיל ממשיכים להתרחב, החלו ארגונים סוציאליים וחסרי עבודה רבים למחות, בטענה כי דה סילבה אינו מקיים את ההבטחות שהבטיח ערב בחירתו.
[עריכה] כלכלה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] מדיניות חוץ
יחסי החוץ של ממשלת דה סילבה פרגמטיים; הוא רואה את מדיניות החוץ כקשרים בין מדינות גרידא ולא כקשר בין מדינות בעלות אידאולוגיה משותפת, דבר המתבטא בין השאר בכך שהוא מיודד גם עם נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש וגם עם מנהיגים סוציאליסטים ואפילו קומוניסטים, כדוגמת נשיא ונצואלה הוגו צ'אווס או שליט קובה פידל קסטרו - יריביו של בוש.
דה סילבה מאמין כי תחרות ומתחרים יגרמו לכלכלת ברזיל, בפרט לחקאלות בה, לגדול ולייצא אף למדינות אחרות בדרום אמריקה, ועל כן הוא מתנגד למדיניות הסבסוד וההלאמה שננקטה על ידי מנהיגים אחדים בדרום אמריקה כדי להגביר את תפוקת החקלאות והייצור הלאומי של מדינתם. לברזיל תחת שלטונו של דה סילבה תפקיד חשוב בפוליטיקה ובדיפלומטיה הבינלאומית; בדיאלוג בין מדינות דרום אמריקה המתפתחות לבין מדינות המערב, כשהעיקרית ביניהן היא ארצות הברית, כמתווכת ומוקד משא ומתן במשבר הפוליטי שאירע בין קולומביה לונצואלה, וכן מאמצים מרוכזים לחיזוק הסכם מדינות מרקוסור (Mercosur), הסכם מסחר רב חשיבות בין מספר מדינות בדרום אמריקה: ברזיל, ארגנטינה, אורוגוואי, בוליביה, פרו, צ'ילה, קולומביה, אקוודור ופרגוואי.
בתקופת שלטונו של דה סילבה, גדל באופן דרמטי הייצוא של ברזיל לארצות אחרות. בנוסף, הוא תומך גם ב'אגרת טובין' (Tobin tax) - מס על עסקאות בינלאומיות שהרווחים ממנו מופנים למדינות מתפתחות. תחת כהונתו של דה סילבה, שלחה ברזיל כוחות שמירת סדר וצבא להאיטי בעקבות מלחמת האזרחים שהתחוללה שם, כדי להציג את ברזיל כבעלת חשיבות בשמירת השלום בעולם. דה סילבה גם הציע לפתרון תמידי למלחמת האזרחים שם שיבוצע על ידי מועצת הביטחון של האו"ם.
דה סילבה לא התערב כמעט בתקופת כהונתו בסכסוך הישראלי פלסטיני ולא ניסה לקדם יוזמות שלום במזרח התיכון. ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט נפגש פעם אחת עם דה סילבה (בהיותו שר התמ"ת לפני בחירתו לראש ממשלת ישראל) - בשנת 2005, ובפגישה זו נועד איתו בדבר הסכמי כלכלה וסחר חופשיים בין ברזיל לישראל. דה סילבה הסביר אז כי ברזיל מעוניינת לפתח את קשריה עם מדינות ערב במזרח התיכון באותה המידה שהיא מעוניינת לחמם את קשריה עם מדינת ישראל. [1]
[עריכה] פרשת השחיתות
פרשת שחיתות שנחשפה במהלך שנת 2005, בה נקשרו שמותיהם של רבים ממפלגתו של לולה - מפלגת הפועלים, כמו גם שמו שלו, איימה למוטט את ממשלתו של דה סילבה. הפרשה החלה לאחר שרוברטו ג'פרסון, מנהיג מפלגת העבודה הברזילאית, הסתבך בפרשת שוחד; הוא האשים אישים במפלגת הפועלים - מפלגתו של לולה - בתשלום לא חוקי לחברי הקונגרס הלאומי של ברזיל כדי שיתמכו באישור חוקים אותם הם חפצו לאשר. בחודש אוגוסט של אותה השנה, הודה כי השתמש במימון לא חוקי בקמפיין הבחירות של דה סילבה, בשנת 2002. בהמשך, בשנים 2003, 2005 ו-2006, התפטרו ופוטרו על ידי לולה חברים רבים ממפלגתו, אף כאלה בכירים, אשר היו קשורים לסקנדל או כאלה אשר האשימו אותו בשוחד ושחיתות. במהלך שנת 2006 הקונגרס סיים דו"ח חקירה של הפרשה, ובה רשימה של 123 בני אדם שהיו קשורים באופן כלשהו ללקיחת השוחד ולשחיתות. הנשיא דה סילבה מוזכר באופן עקיף, כשהעדות הברורה היחידה על קשרו לפרשה לקוחה מפי רוברטו ג'פרסון.
ראו גם: מפלגת הפועלים#המשבר בשנת 2005 | מידע רב על הפרשה בוויקיפדיה האנגלית
[עריכה] הערות שוליים
[עריכה] ראו גם
- רשימת נשיאי ברזיל
- נשיא ברזיל
- פוליטיקה של ברזיל
- היסטוריה של ברזיל: דמוקרטיזציה והיסטוריה עכשווית (1985 - הווה)
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לואיס אינסיו דה סילבה |
 |
|---|
| הרפובליקה הישנה (1889 - 1930)
דאודורו דה פונסקה | פלוריאנו פישוטו | פרודנטה דה מוראיס בארוס | מנואל פראס דה קמפוס סאלס | פרנסיסקו דה פאולה רודריגס אלווס | אפונסו מוריירה פנה | נילו פסניה | הרמס דה פונסקה | ונססלאו בראז | רודריגס אלווס | דלפים מוריירה | אפיטסיו דה סילבה פסואה | ארתור ברנרדס | וושינגטון לואיס | ז'וליו פרסטס |
| עידן ורגאס (1930 - 1945)
ז'טוליו ורגאס | ז'וזה ליניארס |
| הרפובליקה השנייה (1945 - 1964)
גאספר דוטרה | ז'טוליו ורגאס | ז'ואו קפה פיליו | קרלוס קמברוס דה לוז | נראו דה אוליביירה | ז'וסלינו קוביצ'ק | ז'אניו קואדרוס | פסקואל רניירי מאזילי | ז'ואו גולרט |
| הדיקטטורה הצבאית (1964 - 1985)
פסקואל רניירי מאזילי | אומברטו קסטלו ברנקו | ארטורו דה קוסטה אה סילבה | אמיליו גרסטזו מדיסי | ארנסטו גייסל | ז'ואו בטיסטה דה אוליביירה פיגיריידו |
| הרפובליקה החדשה (1985 - הווה)
טנקרדו נווס | ז'וזה סרניי | פרננדו קולור | איתמר פרנקו | פרננדו אנריקה קרדוזו | לואיס אינסיו דה סילבה |
