יוזף יואכים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוזף יואכים Joseph Joachim (28 ביוני 1831 - 15 באוגוסט 1907), כנר, מנצח ומורה. נחשב לאחד הכנרים המשפיעים ביותר בכל הזמנים.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
יוזף יואכים נולד בכפר קיטזה, סמוך לבראטיסלבה ואייזנשטט, כיום באוסטריה. בתקופה ההיא, היה קיטזה חלק מנחלת אסטרהאזי בהונגריה, ויואכים נחשב להונגרי.
בשנת 1833 עברה משפחתו אל פשט, שם למד כינור אצל סטינסלאוס סרוואצ'ינסקי, הכנר הראשון של האופרה בפשט. (בהמשך עבר סרוואצ'ינסקי ללובלין, פולין, שם היה מורו של הנריק וייניאבסקי). משנת 1839 המשיך יואכים את לימודיו בווינה. היו לו שם מורים אחדים, שהחשוב ביניהם יוזף בהם. דודניתו, פאני ויטגנשטיין, לקחה אותו ללייפציג, שם היה לבן חסותו של פליקס מנדלסון. ביצוע הקונצ'רטו לכינור של בטהובן בלונדון על ידי יואכים בן השתים-עשרה, בשנת 1844, נחל הצלחה גדולה ותרם לביסוס יצירה זו ברפרטואר של יואכים. חיבה רבה נודעה לו בלונדון מאז ועד אחרית ימיו והוא ראה בה את ביתו השני. לאחר מות מנדלסון, נשאר יואכים עוד זמן קצר בלייפציג, לימד בקונסרבטוריון וניגן בקבוצת הכינור הראשון של תזמורת הגוונדהאוס, שהוביל פרדיננד דויד. בשנת 1848 בא פראנץ ליסט לשבת בויימאר, נחוש בהחלטתו לחדש את ימיה כאתונה של גרמניה. שם קיבץ סביבו חוג של תלמידים חדשניים ומתקדמים בדעותיהם, שהביעו ברמה את התנגדותם לשמרנות של חוגי לייפציג. יואכים היה בין הראשונים בקבוצה זו. הוא שירת את ליסט ככנר ראשון ובמשך שנים אחדות אימץ לו בהתלהבות את "המוזיקה הפסיכולוגית", כפי שכינה אותה. בשנת 1852 עבר להאנובר ובמקביל התנתק מן האידאלים המוזיקליים של האסכולה הגרמנית החדשה (ליסט, וגנר, ברליוז וחסידיהם, על פי הגדרתו של העיתונאי פראנץ ברנדל) והצטרף תחת זאת לרוברט שומאן, קלארה שומאן ויוהנס ברהמס. הניתוק שלו מליסט התקבע סופית באוגוסט של שנת 1857, כשיואכים כתב למורו לשעבר: "איבדתי כליל כל אהדה למוזיקה שלך; היא נוגדת כל מה שנפשי קיבלה מראשית נעורי מרוחם של רבי האמנים הדגולים."
התקופה שיואכים עשה בהאנובר הייתה הפוריה ביותר ביצירתו. במשך הזמן הזה, הרבה לנגן עם קלארה שומאן ועם ברהמס, הן לעצמם, בפרטיות, והן לפני קהל. בשנת 1860 כתבו ברהמס ויואכים בצוותא גילוי דעת נגד המוזיקה "המתקדמת" של האסכולה הגרמנית החדשה, בתגובה על ההתפלמסות ב- Neue Zeitschrift für Musik של ברנדל. רוב הציבור ראה בגילוי הדעת משגה, שהתקבל בלעג ועוינות.
ב-10 במאי 1863, נשא יואכים לאישה את הזמרת אמלי וייס (שנוייס). בשנת 1866 עבר לברלין, שם היה למנהל המייסד של האקדמיה המלכותית למוזיקה. הוא ייסד שם תזמורת ובשנת 1869 הקים את רביעיית יואכים,, ששמה יצא תוך זמן קצר כמעולה ביותר באירופה.
בשנת 1884 נפרד יואכים מאשתו אחרי שהשתכנע, שהיא מנהלת רומן עם המו"ל של ברהמס, פריץ זימרוק. ברהמס, שהיה בטוח שלחשדותיו של יואכים אין בסיס, כתב מכתב אוהד אל אמלי, שאותו הציגה לאחר מכן כראיה בהליכי הגירושין של יואכים נגדה. השתלשלות עניינים זו הביאה להצטננות הידידות בין ברהמס ליואכים, ושנים אחדות עברו לפני שחזרה לקדמותה, כאשר ברהמס חיבר את הקונצ'רטו הכפול בלה מינור לכינור וצ'לו, אופוס 102, כמנחת פיוס לידידו הוותיק.
יואכים נשאר בברלין עד מותו, בשנת 1907 מפטרת קרנית (אקטינומיקוזיס).
[עריכה] מורשתו
בין הישגיו החשובים ביותר של יואכים ראוי לציין את השבתן לחיים של יצירות כמו הסונאטה ופרטיטה לכינור סולו, מס' 1001-1006 ברשימת יצירותיו של יוהן סבסטיאן באך, והקונצ'רטו לכינור ברה מז'ור, אופוס 61, של לודוויג ואן בטהובן. יואכים היה בין הראשונים שניגנו את הקונצ'רטו לכינור של פליקס מנדלסון, שאותו למד עם המלחין. ליואכים היה תפקיד מרכזי בקריירה של יוהנס ברהמס והוא התמיד בתמיכה בלתי מסויגת ביצירותיו של ברהמס בכל העליות והמורדות של ידידותם. הוא ניצח על ביצוע הבכורה באנגליה של הסימפוניה הראשונה בדו מינור של ברהמס.
כמה מעמיתיו המלחינים של יואכים, כגון שומאן, ברהמס, מקס ברוך ואנטונין דבוז'אק, חיברו קונצ'רטי מתוך מחשבה על יואכים, ורבים מהם נכנסו לרפרטואר הסטנדרטי. עם זאת, רפרטואר הסולו של יואכים נשאר מצומצם יחסית. על אף קרבתו אל ברהמס, יואכים ביצע את הקונצ'רטו לכינור שלו (אופוס 77 ברה מז'ור) לא יותר משש פעמים במהלך הקריירה שלו. הוא לא ביצע מעולם את הקונצ'רטו לכינור של שומאן (ברה מינור) - ששומאן כתב במיוחד בשבילו - או את זה של דבוז'אק (אופוס 53 בלה מינור). היצירה יוצאת בדופן ביותר שנכתבה בשביל יואכים הייתה סונאטת FAE שחוברה בשיתוף פעולה בין שומאן, ברהמס ואלברט דיטריך והתבססה על ראשי התיבות של המוטו של יואכים, Frei aber einsam (חופשי אך בודד). אף כי רק לעתים רחוקות מבצעים את הסונאטה בשלמותה, הפרק השלישי, סקרצו בדו מינור, שחיבר ברהמס, עדיין מנוגן לעתים קרובות גם כיום. וריאציה אחרת על אותו המוטו, Frei aber stets froh (חופשי אך מאושר תמיד) היא הבסיס לסימפוניה השלישית של בראהמס (F-As-F, או פה-לה במול-פה).
יצירותיו של יואכים עצמו מוכרות פחות. יצא לו שם כמי שחיבר רשימת יצירות קצרה אך מרשימה. בין יצירותיו חיבורים שונים לכינור (ביניהם שלושה קונצ'רטי) ופתיחות ל"המלט" ו"הנרי הרביעי" של שקספיר. הוא חיבר גם קדנצות לקונצ'רטי של כמה מלחינים אחרים (ביניהם בטהובן וברהמס). היצירה הנחשבת ביותר שלו היא הקונצ'רטו ההונגרי מס' 2 ברה מינור, אופוס 11.
[עריכה] הכלים של יואכים
- כילד, ניגן יואכים בגוארנרי דל ג'זו, שאותו נתן לפליקס שומאן אחרי שרכש את הסטרדיוואריוס הראשון שלו.
- בשנותיו בהאנובר, ניגן יואכים בכינור גואדיניני, שנבנה בשנת 1767.
- [1] בהמשך קנה סטרדיוואריוס משנת 1714, שבו ניגן עד עד 1885.
- [2] את הכינור הזה החליף בסטרדיוואריוס משנת 1713, שמאוחר יותר רכש אותו רוברט פון מנדלסון והשאיל לכל החיים לתלמידו של יואכים, קארל קלינגלר.
- [3] סטרדיוואריוס של יואכים משנת 1698 נמצא כיום ברשות האקדמיה המלכותית למוזיקה.
- [4] כינור סטרדיוואריוס משנת 1715, שהיה לפנים של יואכים, נמצא כיום בעיר קרמונה Collezione Civica del Comune di Cremona.) הוא ניתן ליואכים בחגיגת היובל שלו בשנת 1889.
- [5] עוד סטרדיוואריוס משנת 1715, כינור יואכים-אראניי.
- [6] עוד סטרדיוואריוס משנת 1715, שעבר אחר כך לידי ג'ורג' איסטמן.
- [7] סטרדיוואריוס משנת 1722, שהשתייך אחר כך לבורמסטר, מישה אלמן ויוזף סוק.
- [8] עוד סטרדיוואריוס משנת 1722, שהיה גם בבעלות משפחת מנדלסון.
- [9] סטרדיוואריוס משנת 1723.
- [10] סטרדיוואריוס משנת 1725, שעבר אחר כך לרשות נורברט בריינין, וכיום מנגן בו ריינר קישל.
- [11] ויולה יוזף וילאנד של גאספרו דה סאלו, ברשה, ממועד שלפני שנת 1609, נמצאת ב"מקדש למוזיקה" מס' 3368.
- [12] לפי אטלס הנלי של בוני כינורות, יואכים ניגן, בתקופת שהותו בצרפת, בכינור שבנה הצרפתי קולין-מזין.
- [13] כינור של פרנצ'סקו רוג'קי, הנושא את התווית ניקולאוס אמאטי.
- [14] יואכים ניגן דם בגוארנרי דל ג'זו, שהשאילה לו משפחת ויטגנשטיין, אולי גוארנרי דל ג'זו 1737?
- [15] גואדאניני מ-1767.
- [16] גואדאניני מ-1775
- [17] כינור קארלו טסטורה
[עריכה] תלמידי יואכים
- ליאופולד אאואר (1845 - 1930), כנר ומורה, למד אצל יואכים בהאנובר
- וילי בורמסטר
- ויל מריון קוק
- קרל קובואזיה (1846 - 1908), מחבר "טכניקות לנגינה בכינור לפי שיטת יואכים"., לונדון: ספריית סטראד, מס' 1, 1894.
- סאם פרנקו
- יאקוב גרין
- קרל האליר (מבוטא האלירש1 1859 - 1909) כנר גרמני, חבר ברביעיית יואכים.
- וילי הס
- ינה הובאי, כנר ומלחין.
- ברוניסלב הוברמן (1882 - 1947)
- קרל קלינגלר, כנר ברביעיית קלינגלר ומחליפו של יואכים בבית הספר הגבוה למוזיקה בברלין. קלינגלר היה המורה של שיניצ'י סוזוקי.
- יוסף קוטק, כנר רוסי (1855 - 1885)
- פייטרו מלאני
- ו. י. מאייר (1853 - 1940)
- אנדריאס מוזר (1859 - 1925) כנר ועוזרו של יואכים. מוזר כתב את הביוגרפיה הראשונה של יואכים. הוא עזר לו בגילוי פרטיטורות מקוריות של הסונאטה ופרטיטה לכינור סולו של באך ועבד עם יואכים על מהדורות רבות מספור.
- טיבאדאר נאצ'ז (בודפשט 1859 - לוזאן 1930)
- אנריקו פולו (1868 - 1953)
- מוד פאוול (1867 - 1920), כנרת אמריקאית
- קאמילו ריטר, מורו של ויליאם פרימרוז
- אוסיפ שנירלין ( ? - 1937)
- תיאודור שפירינג (1871 - 1925), כנר אמריקאי. נולד בסנט לואיס, חי בשיקגו היה כנר ראשון (1909 - 1911) בתזמורת הפילהרמונית של ניו יורק.
- פראנץ פון וצ'י (בודפשט, 1893 - 1935) למד אצל הובאי ואחר אצל יואכים. יאן סיבליוס הקדיש לו את הקונצ'רטו לכינור שלו.
- אלפרד ויטנברג.
