ואן מוריסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ג'ורג' איוון "ואן" מוריסון (באנגלית: George Ivan Morrison; נולד ב-31 באוגוסט 1945) הוא זמר ופזמונאי מבלפסט, צפון אירלנד. הוא מנגן במגוון כלי נגינה, כולל גיטרה, מפוחית, קלידים, וסקסופון.

מוריסון התפרסם לראשונה כסולן הלהקה הבריטית Them,כשכתב בשנת 1966 את הלהיט "גלוריה". כמה שנים לאחר מכן, מוריסון עזב את הלהקה ופצח בקריירת סולו משגשגת.

המסלול המוזיקלי של מוריסון היה ייחודי ביותר. רוב המוזיקה שלו הייתה קרובה לסגנונות הסול האמריקאי וה-R&B, כמו הסינגלים הפופולרים "נערה חומת-עיניים" (Brown-Eyed Girl), "ריקוד ירח" (Moon Dance) ו"דומינו" (Domino). באותה מידה אוסף השירים שלו כלל גם מסעות מוזיקליים ארוכים, נינוחים ורוחניים עם השפעה של המסורת הקלטית, ג'אז, ודימויים של זרם התודעה, כמו באלבום הקלסי (Astral Weeks) והפחות ידוע (Veedom Fleece). השילוב של שני קווי הסגנון הללו כונה "סול קלטי".

הקריירה של מוריסון מתפרשת על כמה עשורים והושפעה ממוזיקאים פופולרים רבים. הוא נכלל בהיכל התהילה של הרוק אנד רול והיכל התהילה של התמלילנים. בשנת 2000, מוריסון דורג במקום 25 במצעד 100 האומנים הגדולים ביותר של הרוק'נרול בערוץ הטלוויזיה VH1.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 היסטוריה מוקדמת 1.2 שנות השישים 1.3 שנות השבעים 1.4 שנות השמונים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] היסטוריה מוקדמת

מוריסון גדל כפרוטסטנט, והשתייך לכנסייה של אירלנד, בקרב משפחתו במזרח בלפסט הוא שמע מוזיקה מגיל צעיר, כשאביו, עובד מספנה, אסף אלבומי ג'אז ובלוז אמריקאי ואימו הייתה זמרת. הוא ירש את טעמו של אביו במוזיקה, ובהתבגרו הוא האזין לאומנים כמו ריי צ'ארלס, לידבלי, וסולומון בורק. בשנת 2005 הוא אמר בראיון לרולינג סטון ש"האנשים הללו היו ההשראה שלי להמשיך הלאה. אם לא המוזיקה הזו, לא הייתי יכול לעשות את מה שאני עושה עכשיו".

מוריסון עבד כמנקה חלונות לפני היותו מוזיקאי מצליח, עובדה שהוזכרה בשיריו "Cleaning Windows" ו-"St Dominic's Preview".

[עריכה] שנות השישים

מוריסון עזב את בית הוריו בגיל 15 בשאיפה לקריירה מוזיקלית. הוא ניגן בכמה להקות סקיפל (סוג של מוזיקת פולק), ורוק'נרול לפני שהצטרף ללהקה "המונרכים" The Monarchs לסיבוב הופעות באירופה. ב-1964 הוא ייסד להקה בשם Them והתבלט בתוכה. ללהקה היו מספר להיטים במצעדים, הידוע בהם הימנון הרוק הנודע "גלוריה" , שבוצע בהמשך על ידי אמנים רבים כולל להקת הדלתות. באמצע שנות ה-60 ואן מוריסון גם ניגן אלתורים במועדון בלוס אנג'לס יחד עם ג'ים מוריסון. בהופעה הם שרו יחד את "גלוריה". שנים מאוחר יותר הוא צוטט בראיון אומר: "זה היה רגע התהילה בכל הקריירה שלי, לשיר את גלוריה עם ג'ים מוריסון".

מוריסון עזב את הלהקה ב-1966 לאחר סיבוב ההופעות בארצות הברית לאחר שלא היה מרוצה בשימוש הגובר באומני אולפן. הוא חזר לבלפסט מתוך מחשבה לפרוש מעסקי המוזיקה, אך המפיק של Them, ברט ברנס (Bert Berns) שיכנע אותו לחזור לניו יורק ולהקליט סולו עבור חברת התקליטים Bang Records. מהקלטות מוקדמות אילו צמח אחד הלהיטים הגדולים של מוריסון, "נערה חומת-עיניים" (Brown-Eyed Girl) שהגיע למקום 10 במצעד האמריקאי ב-1967. המתופף בשיר היה גארי צ'סטר. האלבום שיצא מהקלטות אילו היה !Blowin' Your Mind. מוריסון הודה מאוחר יותר, בראיון לרולינג סטונס, שהוא לא היה מרוצה מהאלבום, "זה יצא גרוע, והם שיחררו אותו ללא הסכמתי". ההקלטות שוחררו שוב מספר פעמים על ידי Bang Records בצורת בוטלגים תחת שמות שונים. רוב ההקלטות נערכו ונאספו מחדש באלבום Bang Masters. מהדורה זו כוללת גרסה חלופית ל"נערה חומת-עיניים" כמו גם גרסאות מוקדמות ל"לצידך" (Beside You) ו"גברת ג'ורג'" (Madame George) שיופיעו בשינויים קלים באלבומו השני של מוריסון.

ב-1967, לאחר מותו של המפיק, ברנס, מוריסון עבר לבוסטון, מסצ'וסטס. שם הוא הסתבך תוך זמן קצר בבעיות פיננסיות ואישיות. הוא סבל מדיכאון הקשור באלכוהול והתקשה להשיג הופעות. אולם, במעט ההופעות שהיו לו מוריסון הוא השיג תמיכה מקצועית והחל להקליט בחברת האחים וורנר. אלבומו הראשון אצלם היה "שבועות שמימיים" (Astral Weeks), מחרוזת שירים שנחשבת על ידי רבים כיצירה הטובה ביותר שלו. האלבום זכה לתישבחות מהביקורת, אך לאדישות מהקהל הרחב. מוריסון, בראיון לרולינג סטונס, תיאר את האלבום כאופרת רוק עם קו סיפורי ברור. "שבועות שמיימיים" דורג בכמה רשימות בין האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים ונחשב לדוגמה מוקדמת לאלבומי קונספט (נושא).

[עריכה] שנות השבעים

ב-1970 מוריסון עובר לוודסטוק, ניו יורק, כנראה כדי להיות קרוב לאזור בו התגורר בוב דילן. שם הוציא את האלבום השני שלו ריקוד ירח (Moon Dance) שהגיע למקום 29 במצעדי המגזין בילבורד. הסגנון באלבום זה היה שונה מאוד מהאלבום "שבועות שמימיים", הרבה יותר אופטימי ושמח. למרות ששיר הנושא לא שוחרר כסינגל, שודר רבות ברדיו. מוריסון הפיק בעצמו את האלבום מפני שהרגיש אף אחד אחר לא יוכל לדעת מה הוא מחפש.

במשך השנים הבאות, מוריסון הוציא מספר אלבומים עטורי שבחים - "הלהקה שלו ומקהלת הרחוב" (His Band and the Street Choir),בשנת 1970, "דבש טופלו" (Tupelo Honey) ב1971, ו-"ההתגלות של סיינט דומיניק (Saint Dominic's Preview) ב-1972 - שכללו את הלהיטים "דומינו", "לילה פרוע", ו"דבש טופלו".

ב-1972, למרות שהופיע בפני קהל זה 10 שנים, ניתקף מוריסון בפחד קהל בזמן הופעה בפני קהל גדול. הוא חש חרדה והתקשה ליצור קשר עין עם הקהל. הוא אמר פעם בראיון: "המשכתי לשיר שירים על הבימה, אבל היו רגעים שהתייסרתי להיות שם".

לאחר הפסקה קצרה מהמוזיקה, מוריסון חזר להופיע במועדונים ושיקם את יכולתו להופיע, גם אם רק בפני קהל מצומצם. בתקופה זו הוא אירגן את להקת הליווי The Caledonia Soul Orchestra ויזם מסע הופעות של שלושה חודשים לארצות הברית. ההופעות תועדו באלבום כפול בשם "מאוחר מיד לעצור עכשיו" שנחשב לאחד מאלבומי ההופעה הטובים ביותר בתולדות הרוק. זמן קצר לאחר הקלטת האלבום מוריסון צימצם את הרכב להקת הליווי שנקראה עתה the Caledonia Soul Express.

ב-1973 מוריסון התגרש מאישתו, הכנרית ג'נט פלנט, לאחר שבע שנות נישואים. לזוג יש בת אחת, הזמרת-כותבת שאנה מוריסון, איתה מוריסון ביצע דואטים בהזדמנויות שונות. לאחר מכן, ב-1974, הוא שיחרר את האלבום המהורהר והשנון Veedon Fleece. למרות שבזמנו הוא משך מעט תשומת לב, ערכו בעיני הביקורת עלה במשך השנים, וכיום הוא נחשב לאחת העבודות המובחרות של מוריסון.

מוריסון שיחרר את אלבומו הבא רק כעבור שלוש שנים. בתקופה זו הוא כתב והקליט מספר שירים חדשים, ובראיון ב-1974 הוא סיפר על תוכניותיו לשחרר אלבום חדש בשם Mechanical Bliss רק 4-5 חודשים לאחר שיצא האלבום הקודם, Veedon Fleece. אך תאריך היעד הגיע ועבר בלי שהאלבום יצא לאור, מוריסון המשיך לעבוד עליו. בתקופה זו שם האלבום עבר מספר שינויים (בהתחלה הוא נקרא Stiff Upper Lip, אחר-כך Naked In The Jungle) ואפילו החלו בעיצוב העטיפה לאלבום. אך בסופו שחל דבר הפרויקט ננטש לגמרי והוא יצא לאור בהפצה רשמית רק ב-1998 בשם Philosopher's Stone.

ב-1976, בחג ההודיה, מוריסון השתתף בהופעת פרדה להבנד. זו הייתה ההופעה הפומבית הראשונה שלו זה זמן רב, והוא שקל לא להופיע עד הרגע האחרון לפני ההופעה. למוריסון היו קשרים טובים עם הבנד. הם היו כמעט-שכנים בוודסטוק, וגם הם סבלו מפחד במה. בקונצרט מוריסון ביצע שני שירים, אחד מהם היה "קראוון" מאלבומו "ריקוד-ירח", בביצוע שתואר כמלהיב. ההופעה צולמה והופצה מאוחר יותר ב-1978 בסירטו של מרטין סקורסזה, "הוואלס האחרון" (The Last Waltz), שנחשב לסרט-הופעה פורץ דרך. אחד משיאי הההופעה הוא החיוניות הלא אופיינית שמוריסון הפגין, כולל בעיטות לגובה.

ב-1977 מוריסון שיחרר לבסוף את האלבום A Period of Transition בו שיתף פעולה עם דוקטור ג'ון, שהופיע גם ב"וואלס האחרון". האלבום אמנם נחשב לעבודה בינונית של מוריסון, אך גם פתח תקופה פוריה של כתיבת שירים אצלו. שנה מאוחר יותר יצא האלבום Wavelength שגם הוא לא זכה לאהדה, למרות שיר הנושא הצליח במידת מה. השיר הפותח את האלבום "Kingdom Hall" (שעוסק בחוויה מילדותו של מוריסון הקשורה לעדי יהוה)בישר על התפנית הדתית שאיפיינה את האלבום הבא של מוריסון,Into the Music.

האלבום Into The Music שוחרר ב-1979, נחשב ליצירת מופת. הביקורת ברולינג סטונס: "אוסף של שירים ארוטי\דתי... הטוב ביותר שמוריסון יצר מאז Astral Weeks". בעיתונות המוזיקה מרבים לכנות אותו "האלבום הגדול האחרון של מוריסון".

[עריכה] שנות השמונים

רוב המוזיקה שמוריסון הוציא בשנות ה-80 הייתה סביב נושא רוחניות ואמונה עד שניתן לשייך אותם לתחום הניו-אייג'. באלבומו מ-1983, Inarticulate Speech of the Heart, הוא הוסיף תודה מיוחדת לל. רון האברד, למרות שמעולם לא השתייך רשמית לסיינטולוגיה או לכנסייה אחרת.

האלבום No Guru, No Method, No Teacher ששוחרר ב-1986 גרף ביקורות חיוביות ממבקרים רבים אך לא מכולם. קולו של מוריסון נישמע בשיאו והעיבודים האקוסטיים היו מהמחוספסים ביותר מאז האלבום Astral Weeks, אך חלק מהמבקרים לא אהבו את העיסוק הרב בתוכן דתי.