ג'פרי ארצ'ר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'פרי הווארד ארצ'ר, ברון ארצ'ר מווסטון-סופר-מר, (באנגלית: Jeffrey Howard Archer; נולד ב-15 באפריל 1940), הוא סופר פורה וחבר פרלמנט בריטי, שכיהן כסגן יו"ר המפלגה השמרנית. בהמשך נדון למאסר על שבועת שקר.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
בלבול רב שורר בכל הנוגע לפרטי חייו של ארצ'ר ויש ראיה לכך, שהוא עשה שימוש במידע דו-משמעי או בדה פרטים במקרים רבים - למשל, פעם טען בראיון טלוויזיה, שאביו היה משנה למלך ברוניי. לא זו בלבד, שאין זה נכון, אלא שבברוניי לא היה מעולם משנה למלך.
[עריכה] שנות חייו הראשונות
ארצ'ר נולד בבית החולים ליולדות בלונדון ורוב ילדותו עברה עליו בעיר החוף וסטון-סופר-מר, נורת' סומרסט, אנגליה. הוא למד בבית הספר ולינגטון בסומרסט (ולא כפי שאהב לרמוז, לטענת כמה אנשים, בקולג' ולינגטון בברקשייר, היוקרתי יותר). אחרי שסיים את בית הספר, עבד במספר מקומות, כולל הכשרה צבאית והוראה. הוא טוען גם להכשרה למשטרה, אף כי כמה עיתונאים הזימו את דבריו אלה כבדיה.
[עריכה] אוקספורד
הוא התקבל ללימודים בקולג' ברייסנוז באוקספורד, לשנה של לימודי תעודה בחינוך, אף כי בסופו של דבר נשאר שם למשך שלוש שנים. הוא איננו, מכל מקום, בוגר של אוניברסיטת אוקספורד, על אף טענות הנגד שלו בראיונות מאוחרים.
בשנות לימודיו באוקספורד נחל הצלחה בינונית באתלטיקה, בתחרויות ריצה למרחקים קצרים ודילוג משוכות. כמו כן עשה לו שם בגיוס כספים למפעל הצדקה אוקספאם, שלא היה ידוע אז ברבים. בעיקר התפרסם בהצלחתו להשיג את תמיכת הביטלס במסע לגיוס כספים. בתקופה זו פגש את אשתו, מרי, סטודנטית מבריקה, שרבים סבורים כי הייתה לה יד ברומנים המצליחים ביותר שלו.
[עריכה] פוליטיקה וכתיבה
אחרי שעזב את האוניברסיטה, המשיך בגיוס כספים לצדקה, ללא הצלחה. אז גם החל בקריירה בפוליטיקה, כשכיהן כחבר במועצת העיר של לונדון רבתי. בגיל 29 נבחר מטעם מפלגת השמרנים לייצג בפרלמנט את מחוז בחירה בלינקולנשייר. בשנים הבאות יתיימר להיות חבר הפרלמנט הצעיר ביותר מאז ומעולם, אבל הוא לא היה אפילו צעיר החברים בבית הנבחרים הבריטי באותו זמן.
בשנת 1974 שקע ארצ'ר בחובות כבדים, אחרי שנפל קורבן להונאת השקעה, שהייתה קשורה ב"אקוואבלאסט", חברה קנדית. כשעמד לפני פשיטת רגל, ויתר על מקומו כחבר פרלמנט בבחירות הכלליות של אוקטובר 1974 ופנה לכתיבה. ספרו הראשון, Not a Penny More, Not a Penny Less (דין פרוטה) נחל הצלחה, ובסופו של דבר הצליח להימנע מפשיטת רגל. "קין והבל" התגלה כספרו הנמכר ביותר, שהגיע למקום הראשון ברשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס. על פי ספר זה נוצרה מיני-סדרה בטלוויזיה. ארצ'ר רכש את בית הכומר הישן בגראנטצ'סטר, בית שנקשר בשמו של המשורר רופרט ברוק.
בשנת 1976 נתפס ארצ'ר בגניבת מעילים בחנות בטורונטו, קנדה, אם כי לא הוגשה תביעה נגדו. אחרי שהכחיש במשך שנים רבות את קיומה של תקרית זאת, מודה עכשיו ארצ'ר באמיתותה.
הקריירה הפוליטית של ארצ'ר שבה לחיים לאחר שכתיבתו הנחילה לו פרסום. הוא התמנה לסגן יו"ר המפלגה השמרנית בממשלת מרגרט תאצ'ר, קיבל בשנת 1992 תואר ברון למשך חייו (שאינו עובר בירושה) מאת ג'ון מייג'ור ונבחר על ידי המפלגה כמועמד לראשות העיר לונדון בבחירות של שנת 2000. ויליאם הייג, אז מנהיג המפלגה השמרנית, תמך בו בפומבי ודחה ספקות בדבר התאמתו, לאור הקריירה הקודמת שלו. ארצ'ר נאלץ לפרוש מן המירוץ כשהתגלה, שהוא עומד לפני אישום בשבועת שקר (ראו להלן). לאורך הקריירה שלו, כל השנים הבאות, נחקר על ידי העיתונאי מייקל קריק, שרכש פרסום-מה כביוגרף הלא-רשמי של ארצ'ר ואל-הנקמות שלו.
[עריכה] שבועת שקר
בשנת 1987 הגיש ארצ'ר תביעת דיבה נגד ה"דיילי סטאר", כשהעיתון טען, שהיו לו יחסי מין עם פרוצה אירית, מוניקה קוכלאן. הוא זכה במשפט וקיבל 500,000 ליש"ט נזיקין, אבל פסק הדין לא שיכנע את כולם. העיתונאי אדם רפאל כתב בזמנו מאמר, שרמז - תוך עקיפה זהירה של חשש דיבה - כמה וכמה דברים: שארצ'ר הלך כנראה עם פרוצה; שבמשפט ארצ'ר ועורכי דינו הסיטו את תשומת הלב מסוגיה זו אל התכסיסים, שהדיילי סטאר נקט כדי להפיל את ארצ'ר בפח, ושאנשי דיילי סטאר יכולים להאשים רק את עצמם בכך. בדיחות דעת רבה גרם גם תיאורו של השופט (כבוד השופט קולפילד) את הגברת ארצ'ר: "המשוללת היא חן? הלא ינעם ריחה?" השתמע מכך, שלארצ'ר לא היה שום צורך בפרוצה, כשיש לו אישה מקסימה כל כך.
כמה שנים אחר כך טענו שניים: חבר של ארצ'ר (שלווה ממנו סכום כסף נכבד וסירב להחזיר), ועוזרו האישי לשעבר (שארצ'ר קיים אותו למחצה בתמיכתו), שהוא בדה אליבי במקרה ההוא. נראה שהם היו מודאגים ממועמדותו של ארצ'ר למשרת ראש עיריית לונדון והטילו ספק בהתאמתו למשרה. המזכיר האישי ניהל, כמתברר, יומן חשאי של תנועותיו של ארצ'ר. על טענה זו התבססה התביעה נגד ארצ'ר, אך המזכיר העלה עוד טענה מפתיעה, לפיה היה ארצ'ר מעורב ברצח מגישת הטלוויזיה הבריטית, ג'ין דנדו, אשר, כפי שנרמז בהצהרות מודלפות, נהרגה כנראה בשוגג על ידי מתנקש, שארצ'ר שכר כדי לרצוח עד מפתח במשפט שבועת השקר. דברים אלה נראים, אומנם, כהאשמה שלא תאומן, אבל יש לזכור כעובדה, שבכרך הראשון של "יומני הכלא" שלו, ארצ'ר מספר על אסיר, שמציע לטפל במזכיר לשעבר של ארצ'ר.
ארצ'ר נשפט על שבועת שקר וסילוף מהלכי משפט בדצמבר 2000. ימים אחדים לפני פתיחת המשפט, החל ארצ'ר להופיע בתפקיד הראשי במחזה משפטי (שאותו גם כתב) בשם הנאשם. המחזה הועלה בתיאטרון רויאל היימרקט בלונדון והוא עוסק במשפטו של רוצח לכאורה, מתחילה ועד סיום. אף כי עלילתו שאולה לכאורה, ברובה, מסרט משנות ה-50', עד התביעה (המבוסס על ספר מאת אגתה כריסטי), היה במחזה חידוש, שהתבטא במתן תפקיד חבר המושבעים במשפט לקהל הצופים. מדי ערב התבקשו צופי ההצגה להכריע בהצבעתם אם האדם, שאותו גילם ארצ'ר בהצגה, חף מפשע או אשם. ארצ'ר התייצב למשפטו האמיתי בשעות היום ועמד למשפט בדיוני בתיאטרון בשעות הערב.
ב-19 ביולי 2001 נמצא לורד ארצ'ר אשם ונשפט למאסר בן ארבע שנים.
אירועים אלה עוררו ספק ציבורי ניכר באשר לצדקת פסק הדין במשפט הדיבה. ההיבט האירוני ביותר של משפטו היה, שהאליבי שהמציא לא היה לתאריך הנכון.
בראשית תקופת מאסרו הושם ארצ'ר בכלא פתוח, משם יצא לעבוד בתיאטרון רויאל בלינקולן, אנגליה, והורשה לצאת מדי פעם לביקורים בביתו. דיווחים בתקשורת, שהמשיכה לגלות בו עניין, אמרו, שהוא ניצל לרעה את זכותו זו כשיצא לארוחות צהריים עם ידידים, ובספטמבר 2002 העבירו אותו לכלא לינקולן. באוקטובר 2002 דווח, שארצ'ר הציע להחזיר לדיילי סטאר את סך 500,000 הלירות שקיבל כדמי נזיקין, יחד עם הוצאות המשפט בסדר גודל של מיליון לירות שטרלינג.
ביולי 2003 שוחרר ארצ'ר על תנאי, אחרי שריצה מחצית מעונשו. בספטמבר 2003 הכריזה הממשלה על רפורמות, שימנעו מעבריינים שהורשעו לשרת בבית הלורדים; תומכים טענו, שהתארים לא נשללו מלורדים רבים, בעלי הרשעות חמורות פי כמה, כמו ידידו של הרולד וילסון, לורד קאגאן. הרפורמות הללו לא מומשו לפי שעה.
[עריכה] נושאים ביצירתו
לעתים קרובות לוקח ארצ'ר את דמויותיו מן המעמדות העליונים באנגליה והוא מרבה לדון במניירות וברגישויות, שמקורן ברובד זה של החברה. רוב יצירותיו ממוקמות בארצות הברית, אם כי דמויותיו נוטות להשתמש בתחביר בריטי.
הוא מרשה לעצמו מידה ניכרת של חירות פיוטית כשהוא שוזר יחדיו את חייהם של שני גיבורים מקבילים (קין והבל, Sons of Fortune), או גיבור ונבל (As the Crow Flies, First Among Equals) בעלילות אלה יש אופי אפי והן מקיפות כמה עשורים, לא פעם עם קוי עלילה מקבילים, המתייחסים לאירוע מנקודות ראות שונות. גיבורים רבים סובלים מבעיות פוריות (As the Crow Flies), או מאבדים את ילדם היחיד (First Among Equals, Sons of Fortune), ליצירת רושם דרמטי.
יצירותיו ה"לא-אפיות" ("עניין של כבוד", סיפור מרדף, ו- Shall We Tell the President?, מותחן בלשי) מתרחשות בדרך כלל במסגרת זמן קצרה בהרבה ומספר הדמויות בהן קטן יותר.
[עריכה] ספריו שתורגמו לעברית
- דין פרוטה (1974) הוצאת זמורה ביתן
- עניין של כבוד (1986) הוצאת זמורה, ביתן 1988, לעברית חניתה רוזנבליט
- עוקצו של סיפור (1988) הוצאת זמורה ביתן 1991, לעברית עמנואל לוטם
- קין והבל , הוצאת זמורה ביתן
- ראשון בין שווים, הוצאת זמורה ביתן 1988, לעברית עופרה עופר
- הבת הסוררת, הוצאת זמורה ביתן, תשמ"ה, לעברית מיכאל אביב
- כמעוף העורב הוצאת זמורה ביתן, 1992, לעברית דפנה לוי
- כבוד בין גנבים, הוצאת מודן, 1994, לעברית עדי גינזבורג-הירש
- המעצמה השביעית, הוצאת מודן, 1997, לעברית עדי גינזבורג-הירש
- בני מזל, הוצאת מודן, 2002, לעברית עדי גינזבורג-הירש
- תמונה כוזבת, הוצאת מודן, 2007, לעברית בועז וייס
