גרמניה אחרי האיחוד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 ערך זה הוא חלק מסדרת היסטוריה של גרמניה |
| שבטים גרמאניים
גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה גרמניה אחרי האיחוד |
| גרמניה |
לאחר קריסת הגוש הסובייטי באירופה, הוכרז על איחוד גרמניה ב-3 באוקטובר 1990, מהלך שהיה בעצם בליעה של גרמניה המזרחית בתוך גרמניה המערבית. האיחוד שימר את חוקיה של גרמניה המערבית, השתמש במטבע של גרמניה המערבית ושמרה על השם של גרמניה המערבית. בתחילה שמרה בון, בירת גרמניה המערבית, על מעמדה כבירת גרמניה. לאחר דיון לוהט בשנת 1991 הוחלט להעביר את הבונדסטאג ואת רוב מוסדות השלטון לברלין, מעבר שהושלם בשנת 1999.
ב-2 בדצמבר 1990 נערכו הבחירות הראשונות המשותפות לבונדסטאג.
בעקבות האיחוד, רבים מהעסקים במזרח גרמניה פשטו את הרגל בגלל חוסר התאמתם לשוק תחרותי. מזרח גרמניה עבר תהליך של איבוד הרבה מהתעשייה שלה ושיעורי האבטלה במזרח גרמניה הגיעו ל-25% דבר שהשפיע מאוד על רמת האבטלה הגבוהה הכוללת של גרמניה. קיימת תנועת הגירה מתמדת של תושבי מזרח גרמניה לאזורים במערב המדינה.
הממשל הגרמני השקיע כספים רבים במהלך השנים מאז 1990 בשיקום מזרח גרמניה, אולם גם כספים אלו לא הביאו עד 2006 להשוואת רמת התשתיות במזרח לאלו שבמערב. בשנת 2006 הקצה הממשל המרכזי 10 מיליארד אירו להשקעות במזרח גרמניה.
עלויות האיחוד היו גבוהות מאוד והוערכו על ידי האוניברסיטה החופשית של ברלין כמגיעות ל-1,500 מיליארד אירו. עלויות אלו הביאו להאטה במשק הגרמני אשר כמעט ולא נהנה מצמיחה במהלך השנים לאחר האיחוד.
גרמניה קלטה גרמנים אתניים רבים אשר הגרו ממזרח אירופה בעקבות קריסת השלטון והכלכלה בארצותיהן. הגירה זאת הביאה למתחים בתוך גרמניה לגבי קליטת מהגרים אלו ופגיעתם במקומות העבודה של תושבי גרמניה שנולדו בה.
למרות הקשיים הכלכליים, גרמניה היא הגדולה במדינות אירופה והיא מהחזקות במדינות אירופה, מבחינה מדינית וכלכלית. גרמניה היא מהשחקנים המובילים באיחוד האירופי והיא עומדת בראש המדינות המבקשות להביא לאיחוד מדיני, צבאי וביטחוני של אירופה, תוך ניצול המומנטום הנובע מהצעדים הכלכליים ששיאם באיחוד המטבע האירופי. הקאנצלר הגרמני גם הביע עניין במושב קבע גרמני במועצת הביטחון של האו"ם, תוך שהוא זוכה לתמיכתן של מדינות כמו צרפת, רוסיה ויפן.
