בית חיים ויצמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בית חיים ויצמן (ידוע גם כווילה ויצמן) היה ביתו הפרטי של נשיא מדינת ישראל הראשון, ד"ר חיים ויצמן, ורעייתו ד"ר ורה ויצמן. הבית שוכן על גבעה ברחובות, שהיא כיום חלק מקמפוס מכון ויצמן למדע. המבנה ידוע כיצירת מופת אדריכלית של האדריכל היהודי אריך מנדלסון.

[עריכה] היסטוריה

בשנת 1934 פנה ויצמן, שגר אז באנגליה, אל מנדלסון בבקשה שיתכנן את ביתו בארץ ישראל, לאחר ששמע על תכנונו לבית זלמן שוקן בירושלים. תכנון הבניין היה תהליך ארוך, שבמהלכו נוצרה מערכת יחסים מורכבת בין ויצמן ומנדלסון. דרישתו של ויצמן הייתה לבית צנוע, וכך גם המחיר שהיה מוכן להשקיע בו; התכנון של מנדלסון נאמד על ידו בסכום עתק של כ-20,000 לירות שטרלינג, כמעט כפול מהסכום אותו היה מוכן ויצמן להשקיע. במשך מספר חודשים של התכתבויות ניסה מנדלסון לשכנעו כי בניית הבית על פי תכנון זה היא הצעד הנכון, וכי אין מדובר במותרות אלא בבית שיענה באופן מדויק לצרכיו האישיים והרשמיים של ויצמן. הוויכוח נמשך עד אוגוסט 1935, שבסופו הצליחו להסכים השניים על שינויים בתוכנית, ולאחר משא ומתן ארוך גם בנוגע למחיר. הבנייה נמשכה כשנה, והזוג ויצמן נכנס לגור בבית רק בינואר 1937. גם לאחר גמר הבנייה נמשך העימות, כאשר ויצמן התלונן בפני מנדלסון על ליקויים רבים בבנייה ורטיבות בחורף.

עם זאת, המבנה זכה לתשבוחות רבות מצד אישים רבים בכל השנים שלאחר מכן. משנת 1949 ועד מותו של ויצמן 3 שנים לאחר מכן, שנים בהן כיהן כנשיא מדינת ישראל, שימש המבנה כמעונו הרשמי של הנשיא ואירח מדינאים ואישים רבים נוספים.

המבנה נתרם למכון ויצמן ומשמש כיום כמוזיאון "יד ויצמן", להנצחת מורשתו של הנשיא הראשון. כל חפצי הבית השונים, הספרים, התמונות ואף כלי המטבח הושארו במצבם כפי שהיו ביום פטירתו של ויצמן, בבית עצמו. ורה וחיים ויצמן קבורים בסמוך לבית.

בשנת 1999 עבר המבנה שיפוץ ושימור שהתבצע על ידי האדריכל הלל שוקן, בן משפחת שוקן שהייתה לקוחה נאמנה של אריך מנדלסון בארץ ובאירופה. במסגרת השיפוץ נבנה לצד הבית גם ביתן מתכת קטן בו מוצגת מכונית האספנות לינקולן קוסמופוליטן שהייתה שייכת לויצמן.

[עריכה] המבנה

הבית יושב במרכזה של גבעה החולשת על כל האזור, וניתן להשקיף ממנו על כל שפלת החוף. עובדה זו הייתה שיקול מרכזי בתכנון הבית, הן בצורתו הכללית ויחסו עם החוץ והן בפרטי תכנון שונים.

המבנה תוכנן בסגנון הבינלאומי אך מתאפיין באלמנטים רבים אשר מבדילים את מנדלסון, כמו ברבים מבנייניו, מהצורות המקובלות של הסגנון. המבנה בנוי באופן סימטרי, תכונה חריגה בסגנון זה, ושואב חלק מהשראתו מווילה קפרה של אנדראה פלדיו. צורת המבנה פשוטה וצנועה וניחנה בסדר מופתי ופרופורציות מדויקות, המודגשות על ידי שימוש בצורות נקיות. המבנה מאורגן סביב חדר מדרגות עגול דמוי רוטונדה, הפונה בחציו אל החצר הפנימית של הבית ואל הבריכה שבמרכזה. החצר מוקפת אמנם מכל צדדיה בבינוי, אך החזית הקדמית של הבית הפונה אליה פתוחה ומטשטשת את הגבול בין פנים הבית, החצר וסביבתו הטבעית באמצעות קירוי חלקי וחלל פתוח.

פנים הבית כולל טרקלין גדול המאפשר קבלת אורחים וחדר אוכל ארוך שנסגר על ידי שורה ארוכה של דלתות הזזה מעץ המאפשרות את הרחבת החלל בהתאם לצרכים משתנים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בית חיים ויצמן

• בית מקסימלי במחיר מינמלי, מתוך מגזין מכון ויצמן
• ההיסטוריה והאדריכלות של בית ויצמן
• שימור בית ויצמן